פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הסלבס החדשים

      כלי התקשרות בישראל כבר לא מסתפקים בשיחות עם מומחים ודיווחים ענייניים. לאחרונה, חייבים לראיין גם "ישראלי מהשטח", שנמצא ב"סוד העניינים" במסגרת מגוריו בחו"ל. אלי פינברג נרתע מההערצה המיותרת

      מים רבים זרמו בירקון מאז כינה יצחק רבין ז"ל ב-1976 את היורדים מהארץ "נפולת של נמושות". השתנינו, ישראל השתנתה ויש שיגידו ללא היכר. וכך זה עובד היום למשל בתקשורת. לסיקור של כל אירוע אשר מתרחש בעולם, מהחשוב ביותר ועד הזניח ביותר, מהתפרצות הר הגעש באיסלנד ועד שריפת הרפת במשק השיתופי ברוסיה, משתרבבת תכופות הופעתו של ישראלי לשעבר שמתגורר דרך קבע במקום האירוע. הדבר הפך מזמן לדבר מקובל, לסוג של קאלט בכל כלי התקשורת בישראל.

      ערך עיתונאי אפסי

      דיווחים עיתונאיים כבר אינם מספקים, חייבים "ישראלי" שמדווח מהשטח. העורכים מתעקשים על אייטם הישראלי עם מבטא גם כשתרומתו החדשותית שואפת לאפס. לא פעם השיחה בין מנחה התכנית למרואיין "הישראלי" הופכת לחילופי דאחקות על החיים בארץ ובחו"ל, כלומר בעיקר בחו"ל. לקראת סיום השיחה המראיין החביב בדרך כלל מסכם: "ומה אתה עושה בניו יורקמוסקבהטורונטו?" וכאן, למעשה, מתחיל החלק שלכבודו הגיבור שלנו הוזמן באמת. המאזינים מקבלים את המנה המיוחלת לה ציפו מתחילת הראיון "החשוב".

      לעתים הישראלים המתראיינים הם אנשים רגילים שמצאו את מזלם בארץ רחוקה אבל התקשורת מתלהבת באמת כשמאתרת מישהו שהצליח ובגדול, מבחינתה. כך היה עם דורית מוסאיוף, אשתו של נשיא איסלנד שהופעותיה ברדיו ובטלוויזיה בתקופת ההתפרצות הגעשית האיסלנדית הדביקו למקלטים אלפי אנשים. דמותה המרתקת והסיפור האישי המאוד מעניין לא יכלו להשאיר את הצופה הישראלי אדיש. עובדת היותה בת למשפחה ישראלית אמידה מאוד נשכחה לחלוטין, לעומת זאת תשומת לב לנישואיה לנשיא איסלנד העפילה אפילו על האפר הוולקני.

      מ'נפולת של נמושות' לגיבורי תרבות

      אז מה קורה כאן? איך הפכו "מצורעי הכפר" לגיבורי התרבות שלנו? אולי בגלל שאחרי הכל ישראל היא פרובינציה? או שהכל פשוט מקנאה? התשובה כנראה היא שגם וגם! התקשורת אומנם ממלאה את צו הצופה כשמגישה לנו את הסלבס החדשים בדמותם של יורדים, אבל ברצונה ליצור מוצר עיתונאי משובח היא גם בעצמה תורמת ליצירת עולם דימוים ומציאות מסוימת. הופעתם של היורדים ברדיו ובטלוויזיה מאפשרת לנו לגעת בחלום, להריח אותו. למשש אותו בידיים, כאילו היה באריזתו מלאת הקסם שטרם נפתחה. מהו הוא חלום ישראלי אם לא לעזוב את הארץ? באמריקה החלום האמריקאי הוא בית עם גינה וכלב, כאן ,כנראה ,החלום הוא לברוח. אחרת אין דרך להסביר את תרבות הסגידה לאלה שעשו את הצעד והשאירו את הישראליות שלהם מאחור. לא, אני לא רואה בהם בוגדים ולא קורא להחרמתם, אבל אני בהחלט עומד על כך שנפסיק להתרפס בפניהם, נפסיק לזהות בהם את מקור הסמכות והמידע על כל נושא ועל כל אירוע.

      רבבות ישראלים עזבו את הארץ מאז 1948. תחילה העמידו כאן פנים שהם לא קיימים, לאחר מכן ראו בהם בוגדים, היום הם הפכו לסלבס. אבל רק בינינו, לא ממש מגיע להם.