פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בין שתי אוניברסיטאות

      ישראל מנעה אתמול מפרופ' נועם חומסקי לחצות את נהר הירדן כדי להרצות באוניברסיטת ביר זית. כמעט באותן שעות התקבל אחד מראשי אש"ף, ד"ר סאיב עריקאת, בכבוד רב במכון למחקרים ביטחוניים באוניברסיטת תל אביב. אין יהודי שגרם לישראל נזק כה רב באקדמיה האמריקאית, ובזו המערבית בכללה, כבלשן חומסקי. הוא אינו יחיד בשלילת הריבונות היהודית, שלעולם אינו מוצא לה כף זכות, אך האחרים חסרים את שיעור הקומה שלו.

      חרף היותו יהודי "מה יפית", לא היה זה צעד נבון למנוע את כניסתו לביר זית. מה החשש? הוא אפילו לא יוכל להסיט עוד מאזינים מדרך הישר ולהסית נגד ישראל בנימה חריפה. קהל הסטודנטים בביר זית לא חיכה להרצאתו. להפך, אילו התכוון לנאום באוניברסיטה בישראל עלול היה לגרום נזק כלשהו, ללכוד ברשתו הלשונית כמה יהודים תועי דרך, אבל בחקירתו הצהיר כי אין בכוונתו להיכנס לתחומי הקו הירוק. הנזק ייגרם, אפוא, מהידיעה המהדהדת בכל העולם כי ישראל מנעה אותו מלהגיע ליעדו.

      לא כן בהרצאה של עריקאת שיזם חיים רמון. האורח הפלסטיני הוא נואם עממי בחסד עליון. טובל את מתק שפתיו באיום עמום. המאזין התמים עלול להבין כאילו אינו רוצה אדמה ומים ומאגרים ומשאבים, אלא רק את כבוד האדם וחירותו. אין לו תשובה לשאלה מדוע לא קיבלו הפלסטינים את הצעתו הנדיבה של אהוד אולמרט. הוא רק הציג לראשונה מפת נגד של אבו מאזן. בשתיהן מדובר על חילופי שטחים. ישראל רוצה יותר, הפלסטינים פחות. כיצד תתנהל ירושלים על פי הנוסחה שלו? מה הם דורשים בעניין החדרת צאצאי הפליטים מ?1948 לתחומי הקו הירוק, ומדוע לא יוכל יהודי להתגורר בביתו בשטח פלסטין ? אין תשובות.

      בסופו של דבר הוא מציג בליל של קושיות, חלקן נבונות ומאיימות ומחייבות חשבון נפש ישראלי עמוק, וחלקן אחיזת עיניים מובהקת תוך התחמקות מלהתייחס לבעיות מרכזיות. רק קהל מאזינים אוהד יכול להשלים עם סתירה אחת גדולה: מצד אחד אין בפיו תשובות לסוגיות מרכזיות, ומצד אחר הוא טוען כי הכל ברור ואין על מה לנהל משא ומתן אלא רק לקבל החלטות כואבות. הרצאת עריקאת היא הסנונית הראשונה במסע מתוכנן לדבר אל הציבור בישראל מעל לראש הנהגתו בארבעה החודשים שנותרו עד לסיום הקפאת הבנייה בהתנחלויות. המשך יבוא. בשני המקרים.