חיפוש "תיקון ליל שבועות" ב?Google מניב, ערב חג השבועות תש"ע, עשרות אלפי תוצאות שונות ומרנינות. לא כל התוצאות מתאימות, אחד על אחד, למנהג המקורי, שבו נהגו יהודים לאורך כל הדורות ולאורך כל הלילה של חג מתן תורה לשבת וללמוד תורה כדי להתכונן למעמד הקדוש ולהיות ראויים לקבל את המתן.
אבל כל התוצאות מעידות כנראה על שאיפה גדולה, ההולכת ומתפשטת בישראל, לתקן איזשהו מעוות שלא היה יכול לתקון בעבר. יש לומדי תורה ותיקים - לומדי תורה במובן הישן והמקובל של המושג - שאולי מעווים את פניהם כשהם שומעים, למשל, על "תיקון ליל שבועות" שבו מציעים המארגנים, לדוגמה, "חלופה תרבותית עכשווית למנהג עתיק של לימוד משותף. בלילה זה של הרחבת דעת, מפגש ולימוד נעסוק באמנות, מקרא, תלמוד, פילוסופיה, ספרות, שירה". יש שאולי אף כועסים כשהם קוראים מודעה כמו זו של מרכז עירוני אחר, המזמינה את הציבור ל"הרצאות, שיחות, מוסיקה, הצגה וסרטי תעודה", אשר "יתקיימו במקביל ובזה אחר זה לאורך כל הלילה". אם יהודים רוצים ליהנות מלילה של מופע מוסיקלי וצפייה בסרטים, המתובל בהרצאה מפי סופרת דתית לשעבר ובהשתתפות ראש העיר, מדוע דווקא בליל שבועות? למה שלא יתכנסו בלילה אחר וימנעו חילול יום טוב? שואלים הכועסים.
קלפים יהודיים משלהם
ההחלטה ליזום כינוס פומבי שעוברים בו עבירות מפורשות על דיני התורה, ועוד לקרוא לכך "תיקון ליל שבועות", נראית להם שערורייתית. שלא לדבר על אירועים שבהם לא רק מפעילים מכשירים אלקטרוניים, אלא אף נסחפים, תחת ההגדרה הרחבה של "חלופה תרבותית עכשווית", לאווירה שלא זו בלבד שאינה תורנית - לפעמים היא רק בקושי "תרבותית".
ואף על פי כן סבורים לומדי תורה ותיקים אחרים שמן הראוי לשמוח, ולברך, על הפופולריות ההולכת וגוברת של מנהג ה"תיקון", שכן רוב ה"תיקונים" נערכים תוך כדי שמירת מצוות החג ומתמקדים בלימוד מקורות יהודיים מובהקים. וגם ה"תיקונים" הבלתי מתוקנים מעידים, כפי הנראה, על רצון לחזור - אולי בקצב אחר, אבל בסופו של דבר לחזור - אל המקורות הללו.
במשך שנים רבות, רבות מדי, החזיק הממסד הדתי את הקלפים של היהדות בכלל, ושל לימוד התורה בפרט, כל כך קרוב לחזה הצדקני שלו עד שאף אחד אחר לא יכול היה אפילו להעיף בהם מבט, לא כל שכן להצטרף למשחק. רק בעשור האחרון, ומשום מה בעיקר בעקבות רצח רבין, התחילו ישראלים המכונים "חילונים" להבין שהם מסוגלים - ולא רק מסוגלים אלא גם רוצים - לארגן לעצמם קלפים יהודיים משלהם. התורה, כך מתברר לרבים מהם, אינה שייכת לדתיים. והיא חופנת בתוכה כל כך הרבה אוצרות מופלאים, שיש מספיק לכולם.
המגיעים באלפיהם לשיעורי תורה מגוונים בכל ימות השנה, ובליל שבועות באופן מיוחד, מצהירים בכך - איש איש בדרכו וקודם כל כלפי עצמו - שהתורה היא גם שלהם. שהיא מעניינת אותם גם מעבר למחלוקת על הקברים באשקלון, וגם מעבר לפוליטיקה. ושהם רוצים לקבל אותה, גם אם נציגיה הפוליטיים אינם מקובלים עליהם.
יש המכנים זאת "מרד החילונים". אולי פשוט יותר, ונכון יותר, לכנות זאת "תיקון".