חג קציר דמים?

לפני כמה שנים, חג השבועות היה החג האהוב עליי: סוף סוף חג שלא אוכלים בו בשר ולא מתבצע בו טבח המוני בבעלי חיים! ככה לפחות חשבתי, לפני שידעתי שגם בתעשיית החלב לא תמיד שומרים עם הפרות – מיותר לציין שמאז אני כבר לא כול כך אוהב אותו. השנה, החלטתי לבדוק במקורות מהי באמת המשמעות של אכילת מוצרי חלב בשבועות, או בקיצור, מאיפה הגיע הרעיון הזה?

נושא החלב במקורות היהודיים הוא שולי. אחד משמות החג הוא "חג הקציר", לציון אירוע במחזור גידול החיטה, שנחגג בטקס אכילת חלה על-ידי הכוהנים. שם אחר לחג הוא "חג הביכורים" והוא מתייחס להבאת ביכורים לבית המקדש, משבעת המינים המוכרים לכולנו: חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר. על פי הרב צבי שוורץ, גם הכינוי "ארץ זבת חלב ודבש" הוא קיצור של שבעת המינים; כשהמלה חלב אינה מציינת חלב צאן או בקר אלא ח?ל?ב חטה, והמלה דבש אינה דבש הדבורים, אלא דבש הזב מן הפירות המתוקים כתאנים ותמרים.

כמו שנאמר, אכילת מוצרי חלב בשבועות הוא נושא שולי – אבל קיים. למרות זאת, מה שבטוח הוא שאף אחד מפוסקי ההלכות לא היה רוצה שנאכל מוצרי חלב כפי שהם מיוצרים כיום.

הסיבה העיקרית לאכילת מוצרי חלב הייתה קבלת התורה על ידי בני ישראל, שבין היתר קיבלו את דיני הכשרות. מכיוון שנדרש זמן להכשיר את הכלים, הם לא אכלו בשר, אלא מוצרי חלב. טעם נוסף הוא שבמתן תורה בני ישראל מתעלים למדרגה הרוחנית הגבוהה של אדם הראשון לפני חטא עץ הדעת, ואי אכילת בשר מסמל מעמד זה, כי בראשית היה אסור על בני האדם לאכול בשר. למעשה, על פי התנ"ך, על האדם הראשון נאסר לאכול בשר, וההיתר לאכול בעלי חיים ניתן רק מכיוון שבימי נוח הרמה המוסרית של האדם התדרדרה.

אבל האם אכילת מוצרי חלב עדיפה? נדמה שלא בימינו. יש הגורסים כי על בעלי החיים בתעשיית החלב עוברת התעללות קשה מאוד. באמצעות "השבחה" הגדילו החקלאים את כמות החלב היומית הנשאבת מגופה של פרה לכ-40 ליטרים ויותר, בעוד שלפני עשורים ספורים שאבו מגופה של פרה לא יותר משמונה ליטרים חלב ביום. אפשר שגופה של הפרה לא הותאם לשינוי, דבר המתבטא במחלות רבות, נכויות וכאבים. הלחץ העצום על העטין גורם לקריעת כלי-דם. כשגידי התלייה של העטין מתרפים - העטין צונח, הפטמות מזדהמות, ובצקות ודלקות עטינים מתפתחות במהירות. פטמות "מיותרות" עשויות להחריף תופעות אלו, ולכן הן נכרתות באמצעות מספריים חדים, ללא משככי כאבים.

הסבר נוסף למסורת אכילת החלב הוא, שהחלב מסמל את הנתינה של הגדול לקטן, של אם לילדיה, ובדומה לכך התורה היא מתנה של ה' לעמו. לא רק שבאכילת מוצרי חלב אין נתינה של אם לילדיה (אלא אם כן אימא שלכם היא פרה או עז....) אלא אפילו ההפך הגמור. החלב נועד לעגלים ולעגלות, אולם במקומות מסויימים אלה מופרדים מאמם בסמוך ללידתם, ויניקת חלב-אם וכל מגע אחר עמה נמנעים מהם. זוהי חוויה קשה לעגל וגם לאם, המבטאת לעתים קרובות את מצוקתה באמצעות קריאות וגעיות מתמידות, במשך ימים לאחר שתינוקה נלקח ממנה. מהעגל או העגלה נשלל ליווי וטיפול האם וחוויית היניקה שהם כה משתוקקים לה. העגלים נאלצים ללמוד במהירות לגמוע תחליפי חלב מלאכותיים מתוך דליים - חלב פרה טבעי נחשב יקר מכדי לבזבזו על עגלים. בהמשך חייהם, כמובן, הנקבות יחוו את החוויה הזאת שוב ושוב, הפעם כאימהות, והזכרים יישלחו אל מותם – כך שכול קשר בין אם לילד בתעשיית החלב הינו מקרי בהחלט.

לסיכום, אפשר להגיד בביטחון שלחגוג את חג השבועות כ"חג הקציר", עם מזון מהצומח, ולא עם מוצרי חלב שהם תוצרים של התעללות – מתאים הרבה יותר לרוח החג, וכמובן גם מונע סבל מבעלי החיים, שאין שום הצדקה לפגוע בהם רק בשביל שלנו יהיה חג יותר "שמח".

חג קציר שמח לכולם!