שיחות קירבה או אחיזת עיניים?

    התנאים המוקדמים שהציבה ארה"ב לשיחות הקירבה אינם מספיקים, משום שהם מראים כמה הצדדים חלשים. רק ההכרה בחולשת שני הצדדים תביא אותם למציאת פתרונות אמיצים

    רמי שני

    שליח ארצות הברית למשימת הקירוב בין ישראל והפלסטינים, ג'ורג' מיטשל, שם על השולחן כמה כלים וכללים ברורים. במקביל הוא הודיע, ששולחיו יראו במי שיפר את הכללים, האחראי לשבירת הכלים. השליח לא הותיר ספק באשר לכוונות האמריקנים, לגבי התוצאות המצופות מכל התהליך ועכשיו הוא ממתין למשלחות. המעשה הראשון שלו, יהיה להסתכל בידיים של נציגים המגיעים לדיונים כדי לראות אם הן ריקות. כלומר – אין בהם תנאים מוקדמים.

    מספיק? לא. כי יש דעת קהל בשני הצדדים. דעת קהל זו, היא התנאי המוקדם של כל משלחת, גם אם הדבר אינו מופיע מפורשות בניירות העבודה שלה, המכילים לכאורה רק נתונים ועובדות. השאלה הבסיסית היא איך כל משלחת תתייחס לדעת הקהל במגרש הביתי שלה. אישיות פלסטינית מוכרת, סתמה השבוע את הגולל על אפשרות של התקדמות בתהליך, לאור התפיסה הפלסטינית את דעת הקהל הישראלית: 'שום נציג פלסטיני לא יעלה בדעתו לחתום על איזשהו הסכם, שאינו מחייב את ישראל להפסיק לבנות בהתנחלויות ולפרק רבות מהן ביהודה ושומרון' הוא הצהיר, 'הרחוב הפלסטיני לא יקבל את זה וגם העדר תנאים בעניין זכות השיבה'.

    הסכם הוא עניין של כבוד פלסטיני

    האיש, המכיר לא מעט את אורח החשיבה בישראל, נשאל באשר ליכולת של הנהגה פלסטינית, שאינה מושתתת על החמאס, לשלוט ברצועת עזה: 'מה איכפת לכם מהעניין הזה?', הוא ענה, 'זאת בעיה פלסטינית. לא ישראלית. בעיה שלנו לחלוטין'. לזכותו של הדובר יצוין, שהוא נהנה בעבר מגישה חופשית כמעט אל צמרת ההנהגה הפלסטינית, דעתו נשמעת ומקובלת גם על האזרחים והוא מצוי היטב בנבכי הפוליטיקה המסובכת של הרשות. אפשר בהחלט לומר עליו, שהוא ממיצגי דעת הקהל הפלסטינית ביהודה ושומרון.

    דבריו מעוררים את הרושם שהפלסטינים מחפשים בשיחות הקרבה הסכם שידגיש קודם כל את כבודם. כלומר הכרה יציבה בישות המדינית ששמה נכון לשלב הזה הוא 'רשות פלסטינית'. מפתיעה הסכמתו לדרישה הפלסטינית כתנאי להגעתם לשיחות הקרבה. דרישה שלפיה חתימת הסכם כל שהו, יהיה אחרי צעדים ישראליים משמעותיים להפסקת בניה בהתנחלויות והוכחה ליכולת פינוין. זהו תנאי העומד לדעתו כמחסום של הרחוב הפלסטיני לכניסת נציגיהם לשיחות. מפתיעה גם גישתו - שהיא כנראה גם גישת ההנהגה הפלסטינית – לאמירה בדבר אחריות ישראלית למימוש הסעיפים הקשורים להתנחלויות. הוא דחה בביטול את ההקבלה של האחריות הישראלית לפירוק ההתיישבות ביהודה ושומרון, לאחריות עתידית של הנהגת הרשות הפלסטינית ברצועת עזה: 'זה לא אותו דבר' הוא אמר, 'ממשלת ישראל הנוכחית לא יכולה לקבל החלטה בדבר הורדה של ישובים ביש"ע'. הוא גם לא קיבל כהוכחה את פינוי הישובים הישראליים ברצועת עזה: 'זה ממש שונה בתכלית. גוש קטיף הוא לא יהודה ושומרון. הממשלה שיש היום בישראל, לא מספיק חזקה כדי לעשות זאת בגדה המערבית' .

    קשה היה לקבל מפי האיש אמירות של תבוסתנים. אך הוא לא הביא שום בשורה. ברמת ה'אולי' וה'אם' אפשר למצוא הרבה פתרונים מבחינתו. דבריו עטופים בתסכול. ותסכול היא תחושה שנוצרת גם נוכח תנאיו של השליח האמריקני. תנאים כאלה הם איום של חלשים. הבעיה היא שגם ההנהגות משני הצדדים חלשות ואינן מסוגלות לאמץ פתרונות אמיצים. אולי ההכרה בחולשו?ת זו, תוביל להבנה שכדי להגיע לסיום הסכסוך, יש צורך לנהוג בדרכים שטרם נוסו ובלי דעות קדומות.

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully