קפקא על החוף

גבי צעק "יש!" גדול שפילח את אולם המשפטים בנצרת ואז חייך, מותש, למשפחה שלו שישבה ביציע. זה קרה רק לפני כשלושה שבועות, והיה זה רגע הסיום של פרשה עצובה ומכעיסה, שמבליטה את שבריריותם של החיים ועד כמה הגורל מתעתע, גם באנשים הפשוטים ביותר. כן, זה הגורל אשם; אחרת לא ניתן להבין כיצד גבי (שם בדוי), אחד האדם, נושל משמחת החיים שלו, ממשפחתו ומחייו במשך שנתיים, כיוון שהמדינה והמשטרה עצמו עיניים, התעלמו מהעובדות והתעקשו שהוא זה שחטף ילדה בת 6 מהאוהל שבו ישנה על שפת הכנרת ותקף אותה מינית. בגזר הדין השופטים כינו את מה שעוללה המשטרה לגבי כ"זיהום חקירתי": קיבעון תמוה של קונספציה, חקירה רשלנית ומחדלים שאימללו את חייו של אזרח מהשורה.

תיק מספר 000017/08 שנדון בביהמ"ש המחוזי בנצרת ראוי שיילמד וייבדק ביסודיות בלשכת מפכ"ל המשטרה, אבל גם ברשויות התביעה במדינת ישראל. די להביט בחטף בסעיפים הרבים שבהם מונה בית המשפט את מחדלי החקירה החמורים של המשטרה בסיפור - כדי להבין את החובבנות והעצלנות. בישראל מסתובב עתה חופשי אדם שתקף מינית וניסה לאנוס באכזריות ילדה בת 6, רק בגלל העצלות הזו. שלושת השופטים אשר קולה, אסתר הלמן ויצחק כהן קובעים כי החוקרים במשטרה "התעלמו מכל נורות האזהרה וסימני הדרך שנתגלו במהלך החקירה, קיבעו קונספציה ולפיה הנאשם בלבד הוא האנס ואין בלתו".

דברים קשים אלה מתווספים לפרשה אחרת שהסתיימה לאחרונה, שבה נקבע כי המדינה תשלם 1.8 מיליון שקלים פיצויים לרגב שוובר, שהואשם באונס קטינה וישב שלושה חודשים במעצר בגלל שחוקרי המשטרה הציגו ראיות שקריות שנאספו נגדו.

השעה היתה אחרי חצות, והעלטה הגלילית השתלטה על חוף כורסי שבמזרח הכנרת. אב גרוש ובתו בת ה?6 התמקמו ללינה באוהל שהקימו בחוף, סמוך לנופשים אחרים. עם השניים היתה באוהל גם הכלבה המשפחתית, שהצטרפה לטיול.

האב הניח לבתו לישון בצד הפנימי של האוהל, והוא עצמו נשכב בצידו החיצוני, ליד הפתח. היה זה לילה קיצי ונעים, רוח קרירה ציננה את החוף, והשניים ישנו כבר כמה שעות, עד שלפתע קרה שם משהו נורא. הילדה הותקפה מינית. מישהו נטל אותה מהאוהל, לקח אותו לשיחים מרחק קצר משם, וניסה לאנוס אותה תוך שהוא תוקף אותה.

משפחתו של גבי, תושב עיר גדולה בדרום כבן 40, הגיעה לנופש בחוף כורסי יחד עם שמונה משפחות. גבי מספר שזה בילוי קבוע כבר שנים - בכל קיץ חברים קרובים מהילדות אוספים את הילדים ונוסעים צפונה. הרכבים היו עמוסים בבשר למנגל, שמיכות וחפצים נתחבו לתיקי ים, ובהגיעם לחוף מצב הרוח היה בשמיים. עוד לפני החשיכה הקימו המשפחות את האוהלים והחלו בהכנות לארוחת הערב. הסעודה התארכה עד לשעות הקטנות של הלילה.
"היה כיף", נזכר גבי השבוע, "ישבתי עם חברים ליד האש, שתינו כמה בירות, אבל לא משהו שאפשר להשתכר ממנו. מתישהו קמתי והלכתי הצידה להשתין. לבשתי ברמודה, גופייה, נעלתי כפכפים. אני זוכר את זה בדיוק. עמדתי ככה עם הרוכסן פתוח, ופתאום התנפלו עלי אנשים והחלו להכות אותי, הכי חזק שאפשר". מאותו רגע מתסכל ומבלבל, קיבל הלילה תפנית נוראית עבורו.

דנה (שם בדוי), אשתו של גבי, נימנמה באוהל כשהחברים שתו ליד המנגל בשעה המאוחרת. שני הילדים, שהיו עייפים מהנסיעה הארוכה, כבר היו שקועים בשינה עמוקה. בעוד האנשים הזרים מכים את גבי נמרצות, גם חבריו לא חשדו כשלא חזר לחבורה. הם חשבו שהוא פרש מבלי להודיע לאוהל והלך לישון. "עד רבע לשתיים בערך עוד שמעתי את כולם בחוץ ואז נשכבתי לישון. ישנתי חזק", מספרת השבוע דנה.

המשטרה, לעומת זאת, סבורה עד היום שגבי לא הלך להשתין, וגם לא לישון, אלא דווקא נכנס לאוהל הסגור שבו ישנו האב ובתו. לפי כתב האישום החמור שהוגש נגדו, הוא פתח את רוכסן האוהל, עבר מעל האב הישן והכלבה, נטל את את הילדה הקטנה על ידיו באין מפריע, נשא אותה למקום מרוחק, הפשיל את מכנסיה ותקף אותה מינית. הילדה צעקה, וצעקתה נשמעה למרחוק. "זה לא נעים לי, אני רוצה לישון", זעקה לאוזניו האטומות של התוקף.

"בכלל לא ידעתי שהיתה ילדה כזו בחוף", משחזר גבי, "לפתע התנפלו עלי כמה אנשים, היכו אותי, וכל מה שעניין אותי זה לנסות להציל את החיים שלי. שברו לי את האף, עשו לי נזק רציני במצח. איבדתי את ההכרה והתעוררתי בתחנת משטרה, כשחובש מעלי מטפל בי. צעקתי 'איפה אני? איפה אשתי? מה אני עושה כאן בכלל?" הוא מספר בגרון חנוק.

גבי גדל בדרום עם חמישה אחים נוספים, בן לאחת המשפחות המוכרות והמכובדות בעיר. שם המשפחה שלו מעורר חיוכים ברחוב, כולם מספרים שמדובר באנשים טובים. כבר 18 שנה שהא עובד באותה חברה גדולה ומוכרת, מפרנס את משפחתו בכבוד. "יש לי שם טוב", הוא מבהיר, "אז איך אדם נורמטיבי כמוני נוסע לכנרת עם שמונה משפחות, עם חברים מהגנים של הילדים שלי, ומוצא את עצמי פתאום חשוד בחטיפה, במעשה סדום ובניסיון אונס של ילדה בת 6? חשבתי שזו טעות. הייתי בטוח שבתוך שעה או שעתיים הכל מאחוריי ואני אחזור לחבר'ה ולמשפחה שלי בכנרת".

אבל לא שעה ולא שעתיים, אפילו לא שבועיים. במשך שנתיים כמעט מצא עצמו גבי בלב פרשה פלילית חמורה, קשה ובעיקר מביכה. הוא נעצר למשך 21 יום "בכלא עם רוצחים, אנסים ונרקומנים". לאחר מכן השתחרר למעצר בית מלא למשך שמונה חודשים, ולאחר מכן הותר לו לצאת לעבודה. בשכונה שבעיר הגדולה רק מעטים ידעו על ההאשמות החמורות שיוחסו לו, אבל אמו הסתגרה בבית מפני הבושה ואביו כמעט נשבר מהעצב.
גבי שמר על עצמו, לדבריו, רק כדי לא להשתגע. "כל היום הסתובבתי בבית כמו ארי בסוגר, מדי פעם נתתי מבט עצבני בטלוויזיה, כל יום באו חברים וחיזקו אותי. אמרתי לעצמי שלא אשבר רק בגלל שהמשטרה נתקעה עלי, ניהלה חקירה רשלנית ולא חיפשה חשודים אחרים למרות שאמרו לה לעשות כך. בחודש הראשון למעצר החברים הנפלאים שלי מהעבודה עוד תרמו לי כספים, אבל אחר כך נשארתי בלי משכורת, התחלנו לצבור חובות גדולים והחלו ניתוקי גז וחשמל. לקחתי הלוואות מכל מיני מקומות, ההורים שלי ואני שברנו תוכניות חיסכון. גם המשפט ועורכת הדין ששכרנו עלו המון כסף. אף במאי לא היה יכול לכתוב תסריט אימים והזוי כמו זה שעבר עלי".

במשטרת ישראל, או יותר נכון בתחנת המשטרה "גולן", התייחסו מיד לגבי כחשוד המרכזי. בית המשפט קובע כי השוטרים "ננעלו" על גבי כחשוד, וקיבעו אותו ככזה בשל ראיות שונות, לדבריהם, שהצביעו כי הוא זה שניסה לאנוס את הילדה. הם לא נתנו לעובדות לבלבל אותם. גם לא לעובדה המרכזית כי בחקירותיה לאחר המעשה סיפרה הילדה כי "תפסו איש אחר. האיש הנכון ברח לעצים ואז הרביצו לאיש אחר". השופטים מדגישים כי לא סביר היה שאדם שיכור, כפי שהיה גבי לטענת המשטרה, יעזוב בילוי עם חברים כדי לפרוץ לאוהל סגור ולא מוכר לו, לחלוף בערמומיות מעל גבר וכלבה, ליטול משם ילדה קטנה ולצעוד איתה בקו ישר מאה מטרים כדי לבצע את זממו.

הילדה שיחזרה בפני חוקרת ילדים את סיוט הלילה הנורא בכנרת. "ישנתי חזק והעיניים שלי דבוקות. ואני ככה, אז הוא השמיע קול של אבא שלי, ואז אמרתי אבא והוא אמר לי מה, ואז אמרתי אוי, כי הוא הכאיב לי... אז האיש הכאיב לי, אבא שלי ישן, אבא שלי לא עשה את זה, האיש שינה את הקול שלו לאבא שלי", סיפרה בשפה תמימה ומבולבלת, שיש בה חוסר אונים, כאב גדול, ובעיקר חוסר יכולת לבטא את הפצע שהותירו בה.

בית המשפט לא נותר אדיש לדברים אלו ולאחרים שעלו במהלך החקירה, ומתח על המשטרה ביקורת קשה בהכרעת הדין. "המשטרה לא בחנה כיווני חקירה נוספים, על אף החשדות שעלו במהלך גביית העדויות, שלפיהם ייתכן שהאבא או אדם אחר הוא זה שעשה בילדה את המעשים המיוחסים בכתב האישום. ראוי להדגיש כי בא כוח התביעה הפנתה את המשטרה לבצע השלמת חקירה בהולה בתיק ולשקול אם האבא אינו חשוד סביר. לא נמצא אישור על כך כי בדיקה כזו אכן נעשתה. ב"כ התביעה ביקשה לשקול בקפידה אפשרות של מסדר זיהוי. גם זה לא נעשה", כתב השופט אשר קולה בהכרעת הדין.

התביעה, לדוגמה, הסתמכה על מזכר שערך אחד החוקרים שנה לאחר האירוע, ותוך כדי שמיעת הראיות בתיק, שלפיו בליל האירוע אמר לו גבי: "לא עשיתי לה כלום, רק לקחתי אותה לשירותים". גבי מכחיש זאת בתוקף. "אני ממש לא זוכר דבר כזה ובטח שלא אמרתי את זה. אני בכלל לא ידעתי מה קרה שם. פתאום מצאתי את עצמי אחרי המכות בתחנת המשטרה", הוא משחזר.

עו"ד תמי אולמן, שייצגה את גבי, הצליחה לקעקע, צעד אחר צעד, את טענות המשטרה, וכך נחשף עוד מחדל חמור. חוקר המשטרה אישר באחד הדיונים שעשה טעות שלא רשם מיד את מה שגבי אמר לו באותו לילה. החוקר הוסיף: "התגובה שלו היתה 'לא עשיתי לה, או לילדה, אני לא זוכר, לא עשיתי לה כלום'. אני לא זוכר אם הוא אמר לשירותים, או לעשות פיפי, או להשתין. אני לא זוכר בדיוק את ההתבטאות", אמר בבית המשפט בכנות מצמררת שאולי מספרת את כל הסיפור.

רפ"ק יואב קליינבום היה בליל הקיץ המקולל ההוא ראש משרד החקירות והמודיעין בתחנת גולן, והוא גם זה שהיה אחראי על החקירה. קליינבום אישר כי לא ערך בירור מי היכה את הנאשם בזירה. "עיון בתיק החקירה לא מעיד על חקירות בעניין זה ובוודאי שלא נמצאו אותם אלו שהפליאו מכותיהם בנאשם", כתבו השופטים, "עניין זה כשלעצמו מהותי הוא, שכן סביר להניח שאלו שהכו את הנאשם היו הראשונים שתפסו אותו, ומשכך גרסתם חשובה להבנת מהלך האירוע", נמתחה ביקורת. השופטים תמהו עוד כיצד לא נעשתה בדיקת דנ"א למכנסיים שנמצאו בזירה ונחשדו כמכנסי הילדה, ומבהירים כי מי שביקש לעשות את הבדיקה הזו היה בכלל הנאשם. "לו היה מבצע את העבירה, לא היה נוטל כזה סיכון על עצמו", כותבים השופטים בהכרעת הדין. עו"ד תמי אולמן טענה לאחר מכן כי אפילו טביעות אצבע לא חיפשו החוקרים על אותם מכנסיים, במטרה לעלות על זהותו הוודאית של האנס.

בתום המהומה בחוף כורסי, וכשנרגעו מעט הרוחות, נלקחה הילדה בת ה?6 לבית החולים כדי לעבור בדיקות גופניות מקיפות. ברכב היא נמצאה עם אביה ועם שוטרת מלווה. אבל אחרי הבדיקה, השאירה השוטרת את האב עם הילדה, והשניים חזרו בכוחות עצמם לתחנת המשטרה. "הן בנסיעה חזרה והן בחוף יכול היה האבא 'לזהם' את החקירה ולתדרך את הילדה", נכתב. הילדה אמרה בחקירתה: "בהתחלה חשדתי שזה אבא, ואבא אמר לי שהוא ישן באוהל, ובסוף הוא אמר לי שזה לא הוא".

השופט אשר קולה, שכתב את פרוטוקול גזר הדין, ציין כי אביה של הילדה לא נחקר כחשוד, למרות גרסתה של אחת העדות שמסרה כי הילדה סיפרה בסמוך לאירוע כי "אביה הרים לה את השמלה ונגע בה".

בית המשפט הדגיש בבירור בפרוטוקול כי "זיהום החקירה בולט במיוחד ועולה בצפייה בדיסקים המתעדים את חקירת הילדה על ידי חוקרות הילדים. הילדה הקטנה לא מפסיקה לדבר בחקירה על אביה; פעם היא אומרת שחשבה שזה הוא, מיד לאחר מכן אומרת שהוא ישן, ובכלל אבא שלה לא יכול לעשות דבר כזה. עינינו הרואות, אפוא, כי כאשר כלל לא נשאלה, אומרת הילדה ולעיתים ללא קשר כי הפוגע לא היה אביה. ברור שהאבא אמר לילדה שהוא לא עשה לה מה שנעשה בה, כשם שגם ברור שהילדה שוחחה הן עם אביה והן עם אמה לפני כל אחת מחקירותיה אצל חוקרות הילדים", כותב השופט קולה.

בית המשפט הדגיש, עם זאת, "כי חובה עלינו להזהיר את עצמנו כי איננו קובעים כי האב הוא אשר עשה את המעשים המיוחסים לנאשם בכתב האישום, ואין זה מתפקידה של ההגנה להוכיח זאת אלא רק להטיל ספק סביר שיש בו כדי לזכות את הנאשם".

תגובת משטרת מרחב הגליל: "בית המשפט החליט לזכות את הנאשם מחמת הספק, החלטה זו תיבחן על ידי הגורמים המקצועיים ואז נגיב. עם זאת, אנו מכבדים ומקבלים כל החלטה של בית המשפט".

גבי מביט על שני הילדים הקטנים שלו ואומר ששנתיים הם כבר לא חייכו כמו שצריך. דנה מספרת שהיא לא ישנה בלילות. עכשיו הם צריכים לשקם הכל: את המשפחה, את חשבון הבנק, את הכבוד. "מסתובב במדינת ישראל אנס חופשי ואני שילמתי את המחיר. החיים של המשפחה שלי כמעט נמחקו בגלל הסיפור המטורף הזה. אמרו שהייתי שיכור. גם בית המשפט אמר בתמיהה שזה מופרך לחלוטין. איך בדיוק שיכור נכנס לאוהל סגור, מדלג מעל אבא וכלבה, שולף ילדה ורץ איתה עשרות מטרים?".

לפני שלושה שבועות הגיעו בני משפחה, חברים ומכרים לאולם בבית המשפט המחוזי בנצרת. גבי היה במתח בלתי אפשרי, על אף שהוא מספר שמה שהחזיק אותו היתה העובדה שהוא תמיד ידע ש"זה פשוט לא אני". השופטים היו חד?משמעיים: "הגרסה המאשימה מופרכת". השמחה השתחררה , אבל גבי מבהיר כי עדיין עצוב לו על הילדה מהחוף. "היא הנפגעת בסיפור והאנס מסתובב חופשי", הוא מבהיר.

"היינו בשיגעון. ברגע שהשופט אמר שהוא זכאי בכלל לא שמעתי את הספק שלאחר מכן", מספרת האישה דנה. גבי לא הפסיק לבכות, הודה לאלוהים, התחבק עם כל המכרים שהגיעו איתו צפונה. אחרי כמה ימים ערכו גבי ודנה סעודת הודיה בהשתתפות המשפחה, החברים, וגם עורכת הדין אולמן הגיע. כשחזר הביתה נכנס לחדר של הילדים, כיסה אותם ונתן להם נשיקת לילה טוב. אולי כשיצא וכיבה את האור הידהדו בו שוב דבריו של השופט אשר קולה, דברים שביטאו תחושה של צדק אמיתי שנעשה איתו. "סבורני", כתב השופט בשורה שמהדהדת יותר מכל בהכרעת הדין, "כי מתקיים במקרה שלפנינו גם היסוד המוסרי?סובייקטיבי, אותה תחושה הטבועה במצפונו של השופט ומתרה בו, לנוכח הראיות שהובאו, ש'זה לא זה'".