בתוך מכלול ההצעות, הרמיזות והאיומים, שהעביר הממשל לאחרונה לישראל, במסגרת ניסיונו לרכך את עמדותיה בזיקה לסוגיות הליבה, הופרחה לחלל האוויר גם אפשרות כינוסה, בסתיו הקרוב, של ועידת שלום בינלאומית.
אף שמוקדם עדיין להעריך בשלב זה אם מדובר בבלון ניסוי בלבד שנועד לבחון את תגובתם של השחקנים האזוריים לרעיון זה, או שהכוונה היא "לעודד" את ראש הממשלה נתניהו להגמיש את גישתו, מן הראוי לבחון במה מדובר.
הוועידה תנוהל על ידי הקוורטט
התבטאותו האחרונה של הנשיא אובאמה בנוגע לאופציית הוועידה הבינלאומית התייחסה להתכנסותה בסתיו, אם המשא ומתן במרחב הישראלי?פלשתיני לא יניב עד אז פריצת דרך. הוועידה, כך הודיע לכמה מנהיגים אירופאים, תנוהל במשותף על ידי הקוורטט (ארה"ב, רוסיה, האו"ם והאיחוד האירופי) ותשאף לגבש את קווי המתאר של הסכם הקבע.
ההיגיון המונח ביסודו של "צוות היגוי" זה, הוא לכאורה פשוט. מאחר שהקוורטט מילא כבר תפקיד בגיבושה של "מפת הדרכים", אך טבעי שיחזור לקדמת הבמה לקראת השלמתו ומיצויו של תהליך ההסדר. ואולם, למרות פשטותו לכאורה של הרעיון, יש שני דגמים סותרים להתכנסות עתידית של ועידה בינלאומית. מצד אחד, קיים הדגם המצומצם שלפיו אין למסגרת זו שום סמכויות אכיפה על הצדדים.
בהתאם לתפיסה זו, מליאת הוועידה אמורה להיות רקע ותפאורה לתהליך המשא ומתן המהותי, העתיד להתקיים במסגרת ועדות דו?צדדיות או רב?צדדיות שבחסותה.
ביטוי מזוקק לוועידה בסגנון הזה ניכר בוועידת ז'נבה שהתכנסה בדצמבר 1973. אף על פי שבוועידה נשמעו נאומים נמלצים וחוצבי להבות (המרשים והדרמטי שבהם היה נאומו של שר החוץ אבא אבן, שהופנה אל הכיסא הסורי הריק) - המשא ומתן הממשי התנהל הרחק משם, בקילומטר ה?101 של הכביש המוביל לקהיר. באתר זה ניהלו ישראל ומצרים שיחות ישירות ופוריות לקראת הסכם הפרדת הכוחות ביניהן.
דגם של ועידות חסרות שיניים אפיין גם את ועידת מדריד (1991) ואת ועידת אנאפוליס (2007), והוא גם עמד לנגד עיניו של מזכיר המדינה ג'ורג' שולץ, כאשר השיק את יוזמת ההסדר שלו ב?1988.
אולם לצד הדגם של ועידה מינימליסטית, שמטרתו להעניק לגיטימציה בינלאומית רחבה לתהליך השכנת השלום, קיים גם דגם מרחיב של ועידת שלום בינלאומית.
בהתאם לדגם זה, שבעבר נתמך דרך קבע על ידי בריה"מ וסוריה, אמורה מליאת הוועידה לפעול כגוף בעל שיניים ובעל יכולת כפייה של הסדר מדיני, בהתאם לדרישות ולהצעות שהועלו והוסכמו בין מכנסי הוועידה.
מדובר בוועידה שבכוחה לאלץ כל שחקן סורר להשלים עם מתווה ההסכם ולשרטט לוח זמנים ליישומו. דגם זה אמנם לא מומש, הלכה למעשה, עד היום, אולם ב?1977 הוא עמד לנגד עיניהן של מוסקבה ודמשק כאשר ניסו לנתב את הממשל האמריקני להסכמה למסלול ההסדר הכפוי.
עם זאת, רעיון הוועידה הבינלאומית - גם במתכונת "רכה" ולא כופה - מעולם לא הצליח להיות מנוף לפריצת דרך כלשהי, שכן המפתח לשלום טמון תמיד בזירת הסכסוך ולא מחוצה לה.
על רקע אי קיומה של אי בהירות זו, שבעידן הנשיא קרטר הביאה את ממשלו לנכונות לצקת תכנים של ממש בוועידה הבינלאומית שתיכנן לכנס בז'נבה ב?1977 (ועידה שלבסוף לא התכנסה), יש להביא בחשבון כי הבית הלבן הנוכחי נוטה דווקא לכיוון ועידה עם שיניים.
למותר לציין שישראל, שמאז ומתמיד העדיפה את מסגרת המשא ומתן הישיר עם כל צד ערבי בנפרד (או את מסגרת המשא ומתן המשולש, בתיווכה הבלעדית של ארה"ב), תעמוד בפני מצב לא פשוט של בידוד בינלאומי.
זאת, כמובן, אם אכן יחליט הנשיא ה?44 של ארה"ב לנקוט כלפיה קו לעומתי בעידודם הנלהב של שאר חברי הקוורטט.