השחיתות מלווה את מדינת ישראל מאז הקמתה. עם פתק של פעיל מפלגתי, שבו הופיעה המילה אנ"ש (אנשי שלומנו), אפשר היה לקבל בשנותיה הראשונות של המדינה דירה נאה בירושלים מהגוף הממשלתי שטיפל ברכוש הנטוש. רשימות עלומות בפנקסים שחורים הזרימו כספים לכיסם של יזמים זריזים. אדמות מדינה בשווי עתק נמסרו לתאגידי בנייה שהיו מקורבים למפלגת השלטון ולמוסדותיה, תאגידים שהעסיקו אלפי חברי מפלגה.
אולם, לזכותה של השחיתות בשנותיה הראשונות של המדינה ייאמר כי תאוות הבצע לא היתה המניע העיקרי לקיומה של השחיתות. בתוך תנופת הפיתוח והבנייה התפתחה נטייה לתגמל את המקורבים לשלטון ולדחוק את הרחוקים ממנו. מאז אמצע שנות ה?70 קיבלה השחיתות תפנית והפכה להיות כלי לצבירת ממון אישי על ידי תאבי בצע. "המדינה היא אנחנו" התחלפה ב"המדינה היא אני".
השחיתות היא נורמה
ואילו כיום, בתחילת האלף השלישי, ודו"ח מבקר המדינה רק המחיש זאת, השחיתות והנהנתנות הפכו פשוט לנורמה.
את ראשית עליית השחיתות האישית אפשר לראות בפוליטיקאים שגייסו תרומות למערכות הבחירות שלהם. אלא שכידוע, בישראל אין תורמים, יש משקיעים. בעלי ההון שתמכו בפוליטיקאים שנבחרו, מיהרו לפשוט את ידם הארוכה וביקשו לממש את כספי השקעתם. למעשה, שום עיסקה לא הניבה להם פירות כה מוצלחים כמו ההשקעה בפוליטיקאים נכלוליים. הפוליטיקאים נסחפו לתוך מערכת מושחתת, וכמו שכתב דוסטויבסקי, כדי להיות מושחת גדול צריך כמה מושחתים קטנים בסביבה.
כתוצאה מכך, הורחב הפיקוח על התרומות, אבל תחת אווירת השחיתות דווקא הפיקוח הוביל לשלב הנוכחי בהשחתת החברה הישראלית. קבוצת מאכערים, הכוללת עסקנים ומקורבים, עורכי דין מקושרים ורואי חשבון מוכרים, פעלו כדי להשתלט על מאחזים שלטוניים כמו רשות המסים, מינהל מקרקעי ישראל ועוד. הפעם חלוקת השלל היתה מתוחכמת ודרכי העברות כספי השוחד נפתלות.
הגילויים האחרונים בדבר שיטות הפעולה של קשרי ההון והשלטון מוכיחים כי במשך שנים רבות, זכו בעלי הון ומקורביהם ליתרון שאף אזרח ישראלי לא יכול היה להשיג, באמצעות חלוקת טובות הנאה בכסף או באמצעות הבטחות לתפקידים בשכר גבוה בחברות הפרטיות שלהם, לעובדי ציבור ולנבחרי ציבור. ומבחינתם של פוליטיקאים מושחתים מושגים כמו: תחרות חופשית, חיסול ביורוקרטיה ועידוד יזמים הפכו לשמות קוד וכיסוי לתאוות בצע בלתי נשלטת.
השיטה המושחתת יכולה היתה להימשך עוד שנים רבות, אולם הנקודה החיובית היא שכיום אנו נמצאים בתחילתו של עידן שבו הטובים מתחילים לכרסם בשיטת השחיתות. זה החל כאשר המושחתים חשו שהם חסינים ושאיש לא ייגע בהם. עם אובדן הבושה הם איבדו גם את הזהירות הנדרשת מעבריינים. הגילויים האחרונים אולי הדהימו רבים בישראל, אך כל מי שהכיר את הנפשות הפועלות לא הופתע. הכתובת היתה על הקיר והתסריט ידוע מראש.
למושחתים יש בני ברית רבים ומתוחכמים בצמתים המכריעים. המאבק נגד השחיתות רק התחיל והדרך עוד ארוכה. יש רק לקוות כי החברה הישראלית תתמיד בתהליך התיקון. מיגור השחיתות הוא בנפשנו.