בלדה לקרבות אויר

נסו לדמיין את עצמכם לרגע טסים במטוס קרב: זה אכן באוויר, אבל אין דיילות עם ריח קפה מעופש, אין מבצעים של הרגע האחרון בדיוטי פרי וגם אי אפשר לקום באמצע ולעמוד בתור המסורתי לשירותים. בתוך שתי דקות, על השעון, אפשר להגיע מתל אביב לירושלים, ואם לרגע אחד לא שמתם לב, יתכן שחציתם את הגבול למדינה זרה. אין כמעט מקום להזיז את הרגליים, הרקות הולמות מעוצמת כוח הג'י, ועם כל סחרור או הורדת כנף מתערבבים האיברים הפנימיים בבטן כמו קוביות תפוחי אדמה בסיר גדול. בינתיים חייבים לבחון כמה עשרות שעונים ומחוונים עם מחוגים שמסתובבים לכל כיוון ועם נורות אדומות וירוקות שמהבהבות ללא הפסקה.

עכשיו דמיינו שמטוס קרב אחר נע לעברכם במהירות, או שהבקרה הקרקעית מודיעה לכם בקשר על מטוס אויב באזור. כל התעכבות מיותרת עלולה לחרוץ גורלות, ובכל רגע עשוי לשטוף את המטוס כדור אדיר של אש שיפצפץ אותו לרסיסים. כדאי מאוד שתסחטו בזמן את הדק התותח או שתשגרו כמה טילי אוויר?אוויר לפני שהצד השני יספיק להבין מה בכלל קרה.

קרבות אוויריים הפכו בשנים האחרונות לעניין די נדיר, והפעם האחרונה שטייסי חיל האוויר הישראלי היו מעורבים בקרבות שכאלה היתה בשנות ה?80. אבל בשביל תת אלוף (מיל') רפי ברקוביץ' ואלוף משנה (מיל') איתן סטיבה לא מדובר במדע בדיוני, וגם לא במשהו שלא יכול - חלילה - לחזור על עצמו. לזכות כל אחד מהם נזקפות ארבע הפלות של מטוסי אויב, והם נחשבים לטייסים המבצעיים עם מספר ההפלות הגדול ביותר בישראל. במילים אחרות: הם אלופי ההפלות של חיל האוויר שעדיין נמצאים בשירות פעיל.

"בזמן הקרב עצמו אין זמן אפילו לפחד", אומר ברקוביץ' בראיון שנערך עם השניים בטייסת "מגיני הדרום" שבבסיס נבטים בנגב. שניהם בני אותו גיל, 52, ושניהם ממשיכים לטוס פעם בשבוע - ברקוביץ' בבסיס נבטים וסטיבה בבסיס ברמת דוד. "קרבות אוויר נמשכים משהו כמו חצי דקה, שבה אתה צריך להיות מאוד מאוד מרוכז. זה קטע מאוד צפוף מבחינת הראש, כך שממש אין לך זמן להתרגש או לפחד".

אבל הגורם האנושי הזה עשוי בקרוב לצאת מהתמונה. אם עד לפני כמה שנים מילאו כלי הטיס הבלתי מאוישים (כטב"מים) - מה שנהוג היה לכנות פעם "מטוסים ללא טייס" - רק מעט משימות מוגדרות (בעיקר מודיעין), הרי שכיום הם משמשים למגוון רחב הרבה יותר של תפקידים, כולל תקיפה. בעולם התעופה כבר מתארים את מטוס הקרב F-35, שנבנה כעת בארה"ב, כ"מטוס הקרב המאויש האחרון".

"אני לא מאמין שיפסיקו להזדקק לנו", אומר ברקוביץ', "כי אני לא מאמין שיפסיקו להזדקק לבני אדם. אני לא שש אלי קרב, ואני רוצה שיהיה ברור שאני לא אדם שרוצה במלחמה. אבל אם תהיה מלחמה, ואם יהיו בה קרבות אוויריים, אני מאוד מאוד ארצה להיות שם. לא הפחד ולא ההתרגשות יפריעו לי. להפך, מבחינתי זה ממש חלום רטוב".

קרב האוויר הראשון בתולדות חיל האוויר הישראלי התרחש פחות מחודש לאחר קום המדינה, ביוני 1948. שני מטוסי דקוטה מצריים שנשלחו להפציץ את תל אביב מהאוויר פגשו במטוס מסרשמיט ישראלי אחד, שהטיס מפקד טייסת הקרב הראשונה של צה"ל, מודי אלון. רק שבועיים קודם לכן סיימו כמה טייסים של חיל האוויר הצעיר (בהם אלון ועזר ויצמן) קורס טיסה בצ'כוסלובקיה, משם גם הובאו המטוסים.

מאז ועד היום הפילו מטוסי חיל האוויר לא פחות מ?687 מטוסי אויב בקרבות אוויר (לעומת 23 מטוסים ישראלים שהופלו באותן שנים, יחס של 1 ל?30). בנוסף להישג המרשים הזה, טייסי החיל אחראים גם ללא מעט הישגים עולמיים. כך לדוגמה, ב?1966 הפיל מטוס מיראז' ישראלי את אחד ממטוסי הקרב המתקדמים ביותר של בריה"מ, מיג?21, שהיה בשירות צבא סוריה. זו היתה הפלת הבכורה העולמית של המיראז', שהיה מתוצרת צרפת.

במלחמת ששת הימים הופלו בסך הכל 60 מטוסי אויב, וביומה השני של המלחמה נערך קרב אווירי במערב עיראק, כשמטוסים של חיל האוויר רדפו אחרי מטוסים עיראקיים שתקפו קודם לכן בישראל. זה היה קרב האוויר המרוחק ביותר בתולדות חיל האוויר, והוא נערך במרחק של כ?500 ק"מ מגבולות המדינה. במלחמת יום הכיפורים הופלו בסך הכל 277 מטוסי אוייב, ובמהלכה רשם אלוף ההפלות של חיל האוויר בכל הזמנים, גיורא אבן, לא פחות מ?12 הפלות. גם ברקוביץ' אחראי לשיא עולמי אחד, כשבאפריל 1981 היה לטייס F-16 הראשון שביצע הפלה. זה היה מסוק סורי מדגם מי?8, שהופל בשמי לבנון.

"זה נכון שעברו מאז כמעט 30 שנה", אומר ברקוביץ' בראיון שמתקיים במועדון של הטייסת, כשלצידו יושבים כמה חיילים בשירות סדיר ומאזינים בצמא לכל מילה שלו, "אבל אני מסתכל בתמונות ובסרטי הווידיאו, והכל שב לזיכרון. ההפלה הראשונה היתה ב?1981, בזמן הזנקה, וזה היה באמת מסוק סורי, שהוא יחסית כלי טיס אטי. באופן כללי, קרבות אוויר הם דבר לא מתוכנן, שמתרחש הרבה פעמים בטיסה שהתחילה כפטרול, סיור. מטוסי תקיפה עולים לאוויר בידיעה שהם הולכים להפציץ, אבל מטוסי פטרול יכולים לחזור לבסיס גם בלי שום פעילות מיוחדת".

מבחינת סטיבה, הכל התרחש בשלושת הימים שאחרי תחילת מבצע "ערצב 19" - ב?9 ביוני 1982 - שבמהלכו השמיד חיל האוויר הישראלי את מערך טילי הקרקע?אוויר של צבא סוריה והפיל לא פחות מ?82 מטוסים סוריים."הייתי חלק ממבנה בטיסת פטרול", מספר סטיבה, כשהבחנתי פתאום בכמה מטוסים מתחתינו. כשהבנתי שאלה מטוסים סוריים, התחלתי לצלול לעברם. עד הרגע האחרון הם לא ידעו שהסוף שלהם מתקרב. הכל היה מהיר מאוד, לא יותר מ?45 שניות".

תאר את רגעי הקרב, ההיתקלות עצמה.
"זה היה בשישי אחרי הצהריים, בסוף השבוע שבו התחילה המלחמה. פיטרלנו ארבעה אף-16 במבנה, כשהמכ"מ שלי ננעל על מטרה. כשמכ"מ ננעל הוא נותן לטייס את כל הפרטים על המטרה – את המרחק מהמטוס, את הגובה. זיהיתי את המטרה טסה מתחתי בגובה נמוך, חוצה את הגבול מסוריה מערבה לתוך לבנון. התנתקתי מהרביעייה והתחלתי להתקרב למטרה. זיהיתי שזה מיג-23 שמגיע לתקוף את כוחותינו בגובה נמוך. התקרבתי אליו ויריתי לכיוונו טיל. הגעתי מצפון, כך שהוא בכלל לא ידע שיורים עליו. ראיתי את הטיל יוצא ממני. המיג כבר היה בגובה של 30 מטר מעל הקרקע, ממש קרוב לתקיפה. כשהטיל פגע בו היה פיצוץ מאוד גדול, ובעוד אני מסתכל אני קולט פתאום את בן הזוג שלו, עוד מיג, עובר מתחתי, כנראה ניסה לחזור לכיוון סוריה.

"פניתי פנייה חדה מאוד, של תשעה ג'י, כדי להתייצב מאחוריו, והייתי כל כך קרוב אליו - שהייתי ממש בתוך זרם הסילון שלו, מה שגרם לרעידות במטוס שלי. רציתי לירות בו עם התותח אבל לא יכולתי בגלל הרעידות. התרחקתי למרחק של 600-700 מטר ויריתי טיל ישר לתוך המנוע. המטוס נמרח לרצפה לאורך איזה חצי קילומטר של שדות ירוקים.

"משכתי למעלה ואז גיליתי על האף עוד זוג מטוסים. הם היו קצת יותר גבוהים, בגובה 300 מטר בערך. פתחתי מבערים וגיליתי שאלה שני סוחוי-22 שטסים מזרחה. אחד הצליח לברוח לתוך סוריה, אבל השני ניסה להתחמק ממני ועשה פנייה חדה ימינה. הצלחתי להיכנס מאחוריו בגובה של 150 מטר, וכיוונתי אליו תותח. יריתי במשך לא יותר מחצי שנייה, ובגלל שהייתי בטווח קצר מאוד של 100 מטר ראיתי את הפגיעות של הכדורים, ממש ניצוצות. שנינו צללנו מטה, בכיוון של 90 מעלות לכיוון הקרקע, והוא התרסק. אני נחלצתי מהצלילה בפנייה חדה מאוד מעלה.

"חזרתי למבנה, והתברר לי שבינתיים גם החבר'ה האחרים הפילו מטוסים. בסך הכל המבנה שלי הפיל שמונה מטוסים, מתוכם שלושה 'שלי'. המשכנו לפטרל עוד כמה דקות ואז המכ"מ ננעל פתאום על מטרה איטית, מטוס קל או מסוק. התקרבנו והצלחנו לזהות שזה מסוק גאזל. הוא ממש ניסה להתחמק מאיתנו לתוך ואדי בבקעת הלבנון. היינו מעליו וניסינו להגיע לעמדת ירי. ברגע מסוים הוא התיישר ושיגרתי לעברו טיל. המסוק היה קרוב לאדמה וראיתי איך הטיל פוגע ונכנס. המסוק התפוצץ, ממש כדור של אש שנעלם בתוך שנייה. זה היה מחזה מדהים. פתאום לא נשאר ממנו כלום".

אלה בוודאי רגעי לחץ גדולים.
"ההתרגשות והפחד האמיתיים הגיעו אצלי בכלל אחרי התקיפה, כשבאתי בחזרה לארץ לנחיתה. התחלתי ממש לרעוד בכל הגוף, משהו שדומה קצת לפרקינסון. כנראה שכאשר המתח העצום השתחרר, התגובה של הגוף היתה רעידות. עד כדי כך שלא הצלחתי לנחות. הייתי חייב לעשות כמה סיבובים באוויר, כדי להירגע קצת ורק אחרי זה לנחות כרגיל. למעשה, כל המטוסים שהשתתפו אתי באותו יום בקרבות אוויר לא יכלו לנחות ולקח לנו כמה דקות טובות באוויר עד שנחתנו".

אבל אתם מתאמנים לקראת רגעים כאלה כל השירות, בעצם.
"ההבדל הוא שבאימונים שאנחנו עושים אין טילים ואין מטוסים מתפוצצים. בקרב אמיתי אתה יכול ממש לראות את הטייס שמולך צונח מהמטוס ולהרגיש אמפתיה לטראומה שהוא עבר. אין מה לומר, לראות מטוס מתפרק באוויר, ערימה ענקית כזאת של מתכת מתפרקת לחתיכות - זה מחזה מרהיב. מה שרואים בסרטים זה שחזור די מדויק של המציאות. הם עושים שם עבודה טובה בהוליווד".

גם סיפורו הקרב של ברקוביץ נראה לקוח מסצנה של סרט מלחמה עם טום קרוז: "עשינו פטרול בגובה 18 אלף רגל, וזיהינו מתחתינו 2 מיגים מבצעים פנייה באזור ימת קרעון בלבנון. שיערתי שאלה מטוסי אויב, כי מטוסים שלנו לא היו אמורים להיות שם באותו זמן. התקרבתי וראיתי שאלה שני מיג-23. שיגרתי טיל על אחד מהם. כשטיל יוצא זה מראה די מהפנט. במשך כמה שניות רואים עשן לבן חזק מאוד, ואתה ממשיך לעקוב אחרי השובל. אחר כך העשן כבה, אבל הטיל ממשיך.

"ראיתי שהטיל הראשון פגע במטוס הראשון, ואז עברתי למטוס השני. כשהצלחתי לפוצץ גם את השני, פתאום זיהיתי שאני קרוב מאוד לזוג מיג-21. אחד מהם היה בצד ימין שלי, בערך 200 מטר ממני. בשלב טסתי במהירות של 1,000 קמ"ש, מאוד מהיר. הבחנתי ממש בקסדה של הטייס הסורי, ראיתי את התא שלו, ראיתי הכל. הורדתי מהירות ל?200 קמ"ש כדי לא לעקוף אותו, ואז נכנסתי לעמדת ירי והשתמשתי בתותח. בהתחלה הוא הצליח להתחמק, אבל בפעם השנייה יריתי בערך 100 כדורים של תותח הוולקן, שמסוגל לירות 6,000 כדורים בדקה. בתוך שבריר שנייה המטוס נדלק בלהבה אדירה והמטוס ממש נחצה לשניים וכאילו עמד. פתאום המטוס פשוט עומד בשמיים. עשיתי הכל כדי לא להתנגש בו. עברתי מעליו וחזרתי למבנה שלי, לשאר המטוסים".

ברקוביץ' וסטיבה התגייסו שניהם ב?1976, וסיימו קורס טיס באותו מחזור. שניהם טסים על מטוסי F-16 מאז תחילת שנות ה?80, וברקוביץ' אף פיקד על טייסת כזאת בבסיס חיל האוויר ברמון. לאחר מכן היה מפקד טייסת פנטום, נספח אווירי בוושינגטון וראש מחלקת אמצעי לחימה. סטיבה השתחרר בדרגת סרן ב?1984, אך ממשיך לעשות כ?60 ימי מילואים בשנה (שזיכו אותו בעיטור איש המילואים המצטיין של חיל האוויר לפני כעשר שנים). את יכולותיהם הגבוהות הם מביאים לידי ביטוי גם בחיים האזרחיים: ברקוביץ' הוא מנכ"ל חברת התכשיטים "הצורפים", וסטיבה הוא מנכ"ל קבוצת LR שפועלת בעיקר באפריקה.

שניהם מודעים היטב למציאות המשתנה ולעובדה שקרבות האוויר - שנחשבים לדובדבן שבקצפת של מקצוע התעופה - די יצאו מהאופנה. קרבות כאלה דורשים רמה גבוהה של מיומנות, עבודה בצוות, ריכוז, דיוק ויכולת קבלת החלטות מהירה, ונראה שדווקא העובדה שטייסי חיל האוויר מצטיינים כל כך בתכונות אלה הביאה להיעלמותם של הקרבות מהאופק. צבאות ערב, שספגו הפלה אחרי מפלה, נמנעים כיום מכניסה לקרבות כאלה, כנראה מתוך הבנה וקבלה של עליונותו של חיל האוויר. במקום זאת פנו סוריה, איראן וגם ארגוני הטרור להקמת מערך מפותח של רקטות וטילים, שכפי שהתברר במלחמת לבנון השנייה עשויים לעיתים להוות אתגר רציני למטוסים המתוחכמים (בעיקר הרקטות לטווח קצר).

בזמן המלחמה הצליח חיל האוויר לשתק במהירות את הטילים לטווח ארוך ובינוני, אך מאות רקטות קצרות טווח המשיכו ליפול בישראל עד ממש לרגע הפסקת האש. לפי נתוני משטרת ישראל פגעו בחיפה 92 רקטות, בקריית שמונה ובסביבתה פגעו 1,012, ובנהריה - 808.

במשך שנים נחשבו קרבות האוויר ליתרון המובהק ביותר של חיל האוויר, ואיפשרו לו מרחב תמרון כמעט בלתי מוגבל. האם העובדה שצבאות ערב עברו לפתח טילים אומרת שניטל העוקץ מחיל האוויר ושהוא כבר לא מסוגל לתת אותו מענה?

ברקוביץ': "אני חושב שלהפך. אנחנו רואים שחיל האוויר תופס מקום יותר ויותר חשוב בלחימה. החיל גם משתנה כל הזמן, אנחנו לא נשארנו אותו חיל אוויר של לפני 30 שנה. החיל מתאים את עצמו כל הזמן למשימות החדשות. בסופו של דבר חיל האוויר הוא עדיין כוח התגובה הכי מהיר והכי ורסטילי, ובזמן אפס.

"אני גם לא חושב שלא יהיו עוד קרבות אוויר בעתיד. זה נכון אולי שהאויב הבין שאנחנו יותר חזקים, אבל עדיין יש להם חילות אוויר. כמעט לכל המדינות שסביבנו יש מטוסי קרב, ואם תהיה מלחמה, להערכתנו הן יפעילו אותם. יכול להיות שיהיו פחות קרבות אוויר מאשר בעבר, אבל לסוריה יש יותר מ?200 מטוסים. אתה רוצה להגיד לי שהם לא יפעילו אותם אם הם יוכלו?"

בינתיים, לא רק טילי ערב מאיימים להפוך את קרבות האוויר לנוסטלגיה, אלא גם הטכנולוגיה. בשנים האחרונות הפכו כלי הטיס הבלתי מאוישים למילה החמה ביותר בתחום התעופה, ואפילו הרמטכ"ל האמריקני, אדמירל מייקל מאלן, אמר בוועדת הסנאט לענייני צבא בדצמבר 2009 שסביר מאוד להניח שמטוס F-35 יהיה אכן מטוס הקרב המאויש האחרון.

השימוש בכלי הטיס הלא מאוישים החל בזמן מלחמת וייטנאם, בעיקר למטרות מודיעין. שיפורים מדעיים, כמו התקדמות בטכנולוגיית GPS ובתקשורת אלחוטית, הביאו ליצירת מטוסים מתוחכמים יותר ויותר, שהופעלו למטרות צבאיות נוספות במלחמה בבלקן בשנות ה?90, ולאחר מכן גם באפגניסטאן ובעיראק. בכלי טיס לא מאוישים למטרות תקיפה השתמש הצבא האמריקני בפעם הראשונה באפגניסטאן ב?2001, וב?2002 הפציץ מטוס ללא טייס מסוג "פרידייטור" מכונית עם שישה חשודים של אל?קאעדה - מה שנחשב לקפיצת מדרגה בשימוש בכטב"מים. לפי פרסומים זרים, גם צה"ל מפעיל כלי טיס בלתי מאוישים במאבק נגד חמאס ונגד חיזבאללה בלבנון.

"גם הפרשים על סוסים בטח זילזלו בהתחלה בטנקים כשהופיעו לראשונה בשדה הקרב", אומר ברקוביץ', "ואני בטוח שהמטוסים הלא מאוישים ייקחו יותר ויותר משימות. אבל אני לא חושב - לפחות לא בטווח הנראה לעין - שנגיע למצב שבו אין כבר טייסים במטוסים בכלל. כאשר צריך מפקד בשטח, איש בשר ודם, אין תחליף למרכיב האנושי. מבלי שנכנסים עדיין למגבלות הטכניות, מה שטייס יכול לעשות בהסתכלות אחת, אי אפשר לעשות משום קרון שנמצא על הקרקע ומכוון את המטוס. תקיפה נמשכת כמה שניות, ובזמן הזה צריך לעשות המון מטלות במקביל. זו משימה מאוד מורכבת, ורק לאדם יש יכולת לקבל החלטות ולשנות אותן במקרה הצורך. הוא ורסטילי מספיק ומסוגל להגיב לכל שינוי פתאומי, שרובוט עשוי לגמרי לפספס".

"בכל מקרה", מסביר סטיבה, "האימונים על קרבות אוויר יימשכו, כי זה השלב הגבוה ביותר באימונים של טייס. זו המשימה הכי מורכבת וזה מכין אותך לכל המשימות האחרות. שם אתה יכול לבחון את כל היכולות ואת כל המיומנויות שלך. זו הפלטפורמה הכי טובה למיצוי של כל היכולות. אבל שיהיה ברור, האימונים מטרתם להכין למשימה, ואם יהיו מבחנים עם חילות אוויר אחרים, אנחנו נהיה שם".

"אני מאוד רוצה להיות שם", מסכם ברקוביץ' בחיוך, "ממש לא חסרה לי מלחמה, אבל אתה טס המון שנים, אתה עובר הכשרות ממושכות, ובסופו של דבר אתה רוצה לבצע את המשימה. אתה פשוט רוצה למצות את עצמך. ובתחום הזה אני חושב שיש לנו עוד הרבה מה להציע".