יש לי בדיחה גזענית בשבילכם

בתחילת השבוע התקשורת עסקה בהצעת החוק של ח"כ מיכאל בן-ארי, שהציע לחוקק חוק שגוזר עד חמש שנות מאסר על המספרים בדיחות עדתיות. בדיחות עדתיות, לשיטתו, הן עוד סממן של גזענות ואפליה הנהוגות במדינתנו. הנושא הזה פתח, איך לא, את כל נושא הגזענות והאפליה במדינתנו הקטנה אך עמוסה בפלגנות. כרגיל החלו שיחות הסלון על יוצאי אשכנז ויוצאי עדות המזרח, על האפליה בעמנואל ועל התלמידים האתיופים בפ"ת.

תמיד יש את אלו שמדברים על כך שאנחנו חיים במדינה מפלה וגזענית, לעומת אלו שיטענו שמדובר בטענות אנכרוניסטיות שמטרתן להוציא החוצה את השד העדתי ולסחוט ממנו רווחים אישיים. אחרים מדברים על כך שגם אם היה יחס מפלה כלפי עדות מסוימות, הרי שעכשיו, בעולם המודרני, בישראל הנאורה, כששיעור נישואי התערובת גבוה, לא רק שהטענות בדבר אפליה הן דמיוניות, אלא שהן רק זורעות הרס ופלגנות.

אז לשם שינוי ובאופן נדיר (אל תתרגלו!) אני לא אתפתה לכתוב את דעתי האישית בנושא הזה. כי עם דעות אפשר להתווכח. אני רק אביא כמה נתונים סטטיסטיים שאספתי לאחרונה, במטרה להבין האם ועד כמה באמת יש אפליה בין-עדתית בארץ:

• 60% מהמובטלים במדינת ישראל הם מזרחים
• שכיר אשכנזי מרוויח 40% יותר משכיר מזרחי
• מחצית מהגברים האשכנזים עובדים במקצועות צווארון לבן לעומת חמישית מהגברים המזרחים.
• מתוך 15 שופטים בבית המשפט העליון רק שופט אחד מזרחי. אין אף שופט מזרחי בוועידה לבחירת שופטים.
• 80% מילדי הדור השני של ילדים אשכנזים זכאים לתעודת בגרות לעומת 49% מילדי הדור השני המזרחים .
• בסגל האקדמי של האוניברסיטאות יש 9% מזרחים לעומת 90% אשכנזים.
• מעולם לא כיהן ראש שב"כ ספרדי במדינת ישראל.
• מעולם לא כיהן ראש מוסד ספרדי במדינת ישראל.
• מעולם לא היה נשיא בית משפט עליון ספרדי במדינת ישראל.
• מעולם לא היה ראש ממשלה ספרדי במדינת ישראל.

אומרים שבדיחות עדתיות מבוססות על אמיתות סטטיסטיות – שיש איזו מובהקות סטטיסטית לתכונות מסוימות בקרב עדות: רוב הפרסים באמת קמצניים, הפולנים הם נודניקים וכו'. אבל בשונה מהמופרכות הסטטיסטית שעליהן כביכול הן מבוססות, ישנה סטטיסטיקה אחרת, מאומתת, ברורה ומופרכת לא פחות. היא מראה בבירור שיש יחס מפלה כלפי יוצאי עדות מסוימות שנמשך עד היום וכולל את כל תחומי ההנהגה והכוח. היא מראה בבירור שכל מי שאומר שהאפליה בישראל היא עניין היסטורי. טועה.

ואולי זאת הבדיחה האמתית, כשבארץ מחמיצים פנים רק שהגזענות מרימה את ראשה וחורגת ממרחב ההדחקה הקולקטיבי שלנו. אנחנו רואים אותה רק כשפרצופה המכוער מוריד את מסכת הפוליטיקלי קורקט, כמו באלעד ובפתח תקווה. שם בנקודות הקיצון קל לנו לעשות דמוניזציה כלפי הגזענות של החרדים כלפי התלמידות הספרדיות, או של המזרחניקים כנגד התלמידים האתיופים. אנחנו מצקצקים בלשוננו כשאנחנו קוראים את הסיפורים הללו, אך הם רק סימפטום למחלה ממארת שהורגת אותנו כבר שנים ושאנחנו פשוט לא מוכנים להכיר בקיומה.

חברים, הבדיחה הזו היא על חשבוננו. הדאחקה, כמו שיודעים כל האשכנזים, היא רק מתכון לאולקוס.