ח?נו?ן לא מוערך

מאת: תמי אלגואטי, מחברת "קופידון איכה?"

כדי שתבינו את התלהבותי אני חייבת לחזור שלוש שנים אחורה. טיילנו ביחד, ירון ואני, בטיול מאורגן בארצות-הברית. כבר אז אהבתי מאוד את צורתו החיצונית אבל השוויתי אותו לזיו, עוד בחור שהיה בקבוצה והפכנו חברים לתקופה ארוכה, גם אחרי הטיול. אמנם זיו נראה פחות טוב, אבל הוא הצחיק אותי, דבר שירון קצת התקשה לעשות. התכונה הבולטת ביותר שלו באותה תקופה, הייתה עו?ב?דת היותו ח?נו?ן. לירון הייתה מטרה מקודשת במהלך כל הטיול. הוא קנה גלויות, מסוג התחביבים שנפטרים מהם כשמסיימים כיתה ו'. בנוסף, הוא הקפיד לחבוש על ראשו כובע מצחייה מאלה שמחלקים בתחנות-הדלק. האמת, כשאני חושבת על זה, גם שאר פרטי לבושו הגיעו מאותה תחנה כנראה... בכל מקרה, הופעתו המושכת הוסוותה באופנת ה'תחנות' ועל כן אני מפרגנת לעצמי, שהצלחתי כבר אז לאתר את הפוטנציאל הטמון בבחור.

מאז שנפרדתי מזיו, אני משתפת את שתי חברותיי מאותו טיול, עינת ואפרת, בפנטזיה שנשארה לי מאותה תקופה ולירון, תפקיד ראשי בהגשמתה.
בכל פעם שאני משועממת ובודדה, אני מפריחה להן, שהייתי שמחה להיתקל בו ברחוב, או להתקשר אליו כאילו במקרה. שתיהן צוחקות עליי, כי שתיהן כבר אז לא הבחינו בפוטנציאל ולכן הן ממש לא מבינות את מקור תשוקתי היום. הן פשוט בחרו להתייחס לזה כאל עוד אחד מרעיונותיי בזמן משבר.
עברו שלוש שנים. ביום ראשון בערב, הדלקתי את הטלוויזיה כדי לראות את הסדרה "חברים", הטלוויזיה הייתה מכוונת על ערוץ 1 ועוד לפני שהספקתי להחליף ערוץ, הופיע לנגד עיניי, ירון.
בהיסטריית רגשות קפצתי על מכשיר הטלפון ותוך כדי לחיצה על כפתור ההקלטה בווידיאו, חייגתי לעינת ואפרת וציוויתי עליהן להשתתף א?תי בהתרגשות. הן פספסו את האירוע. ירון השתתף בחידון ספורט ולא עלה לשלב הגמר, לכן כבר הספיקו להיפרד ממנו על המרקע בדיוק כשהן פתחו את מכשיר הטלוויזיה.
החלטתי שזה אות משמים. לא במקרה נגלה לפניי ירון, אמרתי לעינת. היא, ספק בצחוק, ספק מרחמים, הציעה לי שתתקשר להזמין אותו לאכול עם שתינו ארוחת צהרים ביום שישי. תהיתי מאיפה יש לה את מספר הטלפון שלו, בכל זאת עברו שלוש שנים. אבל עינת, מורה לעתיד, הסבירה לי שהיא שמרה את דף הקשר של הקבוצה מהטיול. מסתבר שגם היא עדיין לא נרגעה מאותו טיול, רק שאותי היא לא שיתפה בפנטזיות שלה ובטח שלא לגבי מי.

כמובן שהסכמתי להצעה בהתלהבות וכל שנותר לי לעשות עד יום שישי, הוא לצפות בשידורים החוזרים של החידון בכיכובו.
ביום חמישי בערב, התקשרה אליי עינת ובלי להאריך בדברים, בישרה לי שירון מצטרף אלינו לארוחת הצהרים. לא הסתפקתי בתקציר השיחה ודרשתי הרחבה. הפרטים שהיא נידבה לי רמזו, שהוא כנראה לא השתנה בצורה משמעותית. ל?ירון היה חשוב לשאול אם המסעדה היא בשרית או חלבית ומה בדיוק מוגש שם, שזה לא כל-כך אמור להיות מעניין. אנחנו הן אלה שעליהן עליו לשים את הדגש!

ביום שישי, השעה רבע לאחת ועינת ואני היינו בטוחות שהוא כבר יחכה במקום אבל הוא עדיין לא הגיע. אנחנו הקדמנו, כי כבר היינו רעבות (לאוכל בשלב זה...), אבל חיכינו בציפייה. בשעה אחת, ירון התקשר להודיע על איחור, כי הוא מגיע באוטובוסים והדרכים פקוקות. כדי להעביר את הזמן, עינת ואני התחלנו לעשות סימולציות על איך תהיה הפגישה המחודשת א?תו, מה הוא ילבש, ליד מי מא?תנו הוא יישב ועל מה נדבר. כמובן שניבאנו סיטואציות משעשעות. דימינו את ירון בנעלי התעמלות, ג'ינס וחולצת משבצות מכופתרת, נכנס למסעדה ס?מוק-לחיים ולחוץ. מכיוון שעינת ואני הספקנו כבר לדבר על כל ההתרחשויות שקרו השבוע בחיינו, צפינו שתיקות שיובילו לשיחה ארוכה ומשעממת על חוויות הטיול מלפני שלוש שנים. מסוג השיחות שנוח להיכנס אליהן כדי לברוח מדקות שתיקה מביכות. עינת הבהירה לי, שבגלל שהיא זו שיזמה את המפגש, תפקידה בהפקה בפועל הוא משני עד זניח ואני זו שאחראית על ההנחיה, הבימוי והמשחק. לא ממש הסכמתי לחלוקת התפקידים, אבל לא התווכחתי. בכל זאת, לעינת מגיעים אלפי שבחים על היוזמה. לא כל יום אני זוכה להגשמה של פנטזיה, או לפחות מתקדמת בצעדים מהירים לעברה.

בעשרה לשתיים, שניות לפני שהרעב הכריע את נימוסינו, ירון נכנס. את נוכחותו המרשימה קשה לי לתאר במ?לים. הבחור היה לבוש כולו בשחור. נראה מדהים וכמעט לא התאים לכל הסצינה שהצטיירה במוחנו. כמעט, כי בכל זאת הוא התקדם בצעדים מהירים והתיישב ישר (לידי). אני, שלרגע חשבתי שהוא רוכן לעברי כדי לתת לי נשיקה (מחווה הגיונית כשלא מתראים שלוש שנים), נאלצתי להתאכזב. התפריט, הוא זה שלכד את עיניו.

ירון אמנם נשאר אותו ירון, אבל לזכותו ייאמר, שחל בו שיפור ניכר. הוא גילה פתיחו?ת מקסימה וסיפר לנו על עצמו, עיסוקו (תקשורת ולא מחשבים כמצופה), הצחיק אותנו בסיפורים על בנות שהיו בחייו ופשוט היה כיף להיות א?תו.
שנייה אחרי שהורדנו אותו בתחנת האוטובוס, פרצנו שתינו בצחוק היסטרי. הסיטואציה הייתה כל-כך מפתיעה, לטובה כמובן, שאפילו עינת התחילה להבין מה מקור התלהבותי.
לאחר שניתחנו את פרטי השיחה, שכללה בין השאר התעניינות מעמיקה של ירון במהות יחסיי עם זיו בהווה ותוך שהוא מוודא שהפרידה בינינו היא אכן סופית, הגיעה עינת למסקנה חד-משמעית, שגם אם ירון מתלהב ממני, הוא בחיים לא יתקשר ולכן אני צריכה לדאוג ליצירת הקשר. היא הקציבה לי עד יום רביעי. ניסיתי למחות על החלטתה בנימוק שאנחנו אלה שי?ז?מנו עד עכשיו ואפילו בסוף הפגישה אמרתי לירון שבפעם הבאה, תורו להתקשר. אם הוא מתלהב אין לו שום סיבה להסס להתקשר אליי. אני הייתי מספיק שקופה, אני חושבת...
עינת צדקה. ירון לא התקשר וביום חמישי לאחר בליינד דייט כושל שנמשך 20 דקות בלבד, מיהרתי להשאיר לירון הודעה בבית. ביום שבת כשהוא עדיין לא חזר אליי, התקשרתי שוב והשארתי הודעה נוספת. שעה לאחר מכן הוא חזר אליי. בתחילת השיחה הוא שאל אותי אם אני הייתי זו שהשאירה לו הודעה, כי נשמעתי מקוטעת. שמחתי שהיה צידוק אמיתי להודעתי השנייה ולא אאלץ להמציא תירוץ. בהמשך השיחה