התירוץ: "סתם צחקתי איתו", הוא מאז ומתמיד, לחם חוקם של בריונים למיניהם. צחוק, הוא במקום שכולם צוחקים, אך כשאחד צוחק ואחרים בוכים, לא מדובר בסוג של צחוק או התבדחות, מדובר בהשתלחות, בפגיעה ובניסיון ליצור סוג של הדרה.
בדיחות על פרסים, תימנים, פולניות ובלונדיניות הם חלק מפולקלור עממי. אפשר לאהוב את זה יותר או פחות, יש אף כאלה שמתפרנסים מזה ויערב להם. אך לעומת ההתבדחויות המוגדרות בתחום הפולקלוריסטי מן הסוג הזה, החברה בישראל סובלת מהשתלחויות מכוונות, כלפי ציבורים שלמים. כשכל בר דעת מבין שבינם לבין התבדחות אין ולא כלום.
הצעת החוק שהגשתי (הצעת חוק גזית-חולדאי) אין פירושה לשלוח את הבדחנים לכלא. שלום אסייג ואדיר מילר יכולים להישאר רגועים. בחוק הגזענות נכתב מפורשות כי התבטאות על רקע גזעני הוא פרסום שנעשה מתוך מטרה להסית, לרדוף, להשפיל, לבזות, לגלות איבה או אלימות, או גרימת מדנים נגד ציבור. החוק אינו חל על בדיחות.
הערבים יותר מוגנים מאיתנו
התיקון היחיד שאני מבקש לערוך הוא שהחוק לא רק יפרוש הגנתו על ערבים אלא גם על מגזרים אחרים. כן, גם חרדים, מתנחלים, צפון אפריקאים ורוסים זכאים בדיוק לאותה הגנה שהחוק מעניק כלפי הערבים.
אמירה מן הסוג: "לשים את החרדים הטפילים מאחורי גדרות ולנתק להם את המים והחשמל", זו לא בדיחה, זו גם לא העברת ביקורת, זו הסתה!!! זו כוונת מכוון ליצור הכללה ודמוניזציה לציבור שלם, בגלל חטאיו של יחיד או יחידים.
תופעה זו פוגעת במיוחד בציבור עולי חבר העמים, עולי אתיופיה, מתנחלים, חרדים וכדומה. הטרגדיה הנוראית של רצח משפחת אושרנקו, הוציאה מהבקבוק שד של שנאה והסתה נגד עולי חבר העמים. מעשה של רוצח מתועב אחד, מיוחס לציבור ענק שבמשך עשרים שנות שהותו בארץ, דילג על פערים עצומים של שפה ומנטליות, השתלב בצבא, במסחר, בתיאטרון, תוך בולטות חיובית מרשימה. אך על אף התרומה המשמעותית של רובו המכריע של הציבור יוצאי חבר העמים, חשיפה למקרה רצח מביאה להשתלחויות גזעניות עדתיות, כמו: 'הם הביאו את המאפיה הרוסית'. זאת, תוך התעלמות מהתרומה רבת המשקל, ומהעובדה שבקרב עליה של מיליון איש, יש עשבים שוטים.
חרב על ראשם של מפיצי שנאה
העובדות הן: קשה להיות רוסי אחרי רצח משפחת אושרנקו וקשה להיות חרדי אחרי שריפת דגל. האצבע מופנית אליך כאשם, על ידי כלי תקשורת, מעצבי דעת קהל ואחרים, במודע ובמרומז.
נערה יהודיה שהציתה בית כנסת בירושלים הסבירה, 'אני שונאת את החרדים'. היא גם הודתה שמעולם חרדים לא פגעו בה, אך מישהו ליבה את האש, והגפרור שהנערה הציתה בפרוכת ארון הקודש הוא תוצאה מתבקשת.
רבים מחברי הכנסת רואים בהרחבת החוק למניעת הסתה גזענית חוק צודק והוגן, הבא לסתום את פרצת השיסוי. מספר ראשי סיעות הצטרפו כיוזמים להצעת החוק. החוק יעמוד כחרב על ראשם של מפיצי שנאה, אלו המכלילים קבוצות, ללא חשש שיתנו את הדין. החוק שאוסר הסתה על רקע עדתי או דתי או על רקע מקום מגורים, אינו מונע העברת ביקורת עניינית ואף נוקבת כיאה לחברה דמוקרטית. אך דמוקרטיה אינה בשום אופן רישיון בלתי מבוקר להכתים להכפיש ולהדיר, תוך הכללה שלוחת רסן.