לא צריך להיות גאון גדול בפוליטיקה כדי להבין שכיום מתנהל בשייח ג'ראח מאבק גורלי, אולי הגורלי ביותר בשנים האחרונות, לעתידה ולדמותה של מדינת ישראל. וגם לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שהמאבק הזה צובר תנופה רבה, עד שנדמה שיש לו סיכויים טובים להוות נקודת מפנה בתולדות ירושלים ובתולדות השמאל הישראלי.
על מה בעצם המאבק? מדובר בתוכנית גרנדיוזית של המתנחלים ושל עיריית ירושלים, שנתמכת בידי המדינה, לגרש עשרות משפחות פלסטיניות משכונת שייח ג'ראח ולהקים בלבה שכונה יהודית ענקית בת מאות יחידות דיור. אם הפרויקט הזה יצליח, וזו למעשה מטרתו, יחוסל הסיכוי להסדר בירושלים. חד וחלק. שכן מדובר בצעד חסר תקדים בניית שכונת מתנחלים ענקית בלב שכונה פלסטינית בירושלים. זו שבירה טוטלית של המציאות האורבנית ששום "הסדר יצירתי" לא יוכל לתקן.
את המחיר להיבריס המטורף הזה נשלם כולנו בדם רב. אמנם נכון, בית המשפט פסק על סמך קושאנים טורקיים בני יותר ממאה ושלושים שנים, שהבעלות על הקרקע היא יהודית. אולם מאות ואלפי קושאנים כאלה מוחזקים בידי פלסטינים לגבי אדמות בכל חלקי הארץ. האם קושאן טורקי תקף במדינת ישראל רק בידיים יהודיות? האם נוכל לטעון כלפי מבקרינו שאיננו מדינת אפרטהייד אם חוקי הבעלות והמקרקעין היסודיים ביותר נוהגים איפה ואיפה? האם נוכל להגיד שאנו מדינת צדק אם רכוש מלפני שנת 48 יכול לחזור לידיים יהודיות, אך לא לידיים פלסטיניות?
איוולת מדינית ועוול מוסרי
המשטרה, כפי שתועדה אין ספור פעמים, משתפת לחלוטין פעולה עם המתנחלים ומסרבת להגן על זכויותיהם ושלומם של התושבים. בנוסף, היא גמרה אומר לרסק את המחאה, למרות חוקיותה, כפי שנפסק הדבר פעמים רבות בבתי המשפט מבית משפט השלום ועד בג"ץ, אשר נזף חמורות במשטרה. אך המשטרה בשלה. היא עצרה עד כה קרוב למאה ושלושים מפגינים, בהם מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח, והיום החל הדיון במשפטם של שמונה מבין המפגינים. כתבי האישום הוגשו למרות ביקורת של בתי המשפט על המעצרים הבלתי-חוקיים. לפני מספר שבועות אף "פשטה" המשטרה על בית אחד המפגינים כדי לעוצרו באמצע סעודת ערב שבת משפחתית. כך הגיעה המשטרה לשיאים חדשים של חתירה תחת היסודות הדמוקרטיים של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.
אל מול האיוולת המדינית, העוול המוסרי ואלימות המתנחלים והמשטרה, התפתחה באחרונה מחאה אזרחית לא אלימה משותפת - יהודית ופלסטינית - מקיפה ונחושה. היא כוללת את כל שדרות השמאל הוותיק והחדש - מדוד גרוסמן, זהבה גלאון אברהם בורג ומוחמד ברכה ועד פעילי שטח ואנשי השכונה. זו מחאה אותנטית שזוכה לתמיכה גוברת והולכת בקרב ציבורים רחבים של יהודים וערבים, ומספר המשתתפים בפעילות היום-יומית בשכונה, כמו גם אלה שמגיעים להפגנות הגדולות בימי שישי בצהריים, גדל בהתמדה.
כנס התמיכה הגדול שיתקיים היום בתל אביב, העומד בסימן חצי שנה להפגנות השבועיות, כמו גם חוגי הבית המתרחבים לכל חלקי הארץ, מבטאים את המגמה הזו. זו מחאה אופטימית, אפילו שמחה, מלאת אנרגיות חיוביות המרגישה שהיא ממשיכה את דרכם של עמוס הנביא, של מרטין לותר קינג וגדולי שוחרי הצדק והתבונה אשר הבינו שפטריוטיות ואהבת העם אינם סותרים מאבק נגד גזענות ורוע.
זו מחאה שלמדה מאותן דמויות גדולות, שאם האזרחים לא ייאבקו ברחוב ובכיכר על גורלם הרוע, הגזענות והטיפשות ישלטו בעתידנו ויורידו אותו ביגון שאולה. המאבק על שייח ג'ראח מסתמן בהקשר זה כנקודת הכרעה. אם יצטרפו עוד המונים רבים למאבק, אז בתמיכת כל העולם המערבי, ניקח חזרה את גורלנו בידינו ונוליך אותו בכיוון של יותר דמוקרטיה, יותר שוויון וסיכוי לשלום. ומשום כך השאלה הפוליטית החשובה באמת שעל כל אדם הגון היום לשאול את עצמו היא: כיצד אני יכול לסייע להצלחת המאבק הגורלי הזה?
ד"ר עמוס גולדברג הינו חוקר שואה ועמית מחקר במרכז סכוליון באוניברסיטה העברית בירושלים.