בריטניה - מה יהיה?

  • יעקב אחימאיר
יעקב אחימאיר

תוצאות הבחירות בבריטניה הוכיחו כי למרות המשך נוכחותה של מפלגה שלישית בפרלמנט, מעדיף הבוחר להצביע בעד אחת משתי המפלגות הגדולות, המסורתיות. נטיית הלב הפוליטית של רוב הבריטים ביקשה שינוי לאחר כ?13 שנות שלטונה של מפלגת הלייבור, בהנהגות בלייר?בראון. אילו השיגה המפלגה השלישית, הליברל?דמוקרטית, הישג מטאורי, כפי שחזו סקרי דעת הקהל, היה בכוחו של מנהיגה ניק קלג לחולל מהפך פוליטי אדיר. אבל הדברים מורכבים יותר.

בכל אופן, נראה כי מפלגתו של קלג תהיה שותפה בקואליציה. השאלה היא אם תכרות ברית עם הלייבור, מעין "ברית המובסות", בניגוד לרצון הבוחר, או, כפי שהדברים מסתמנים עתה, הברית תהיה בין קלג לבין המפלגה השמרנית. אם כך, ספק אם קלג יוכל לממש את נטיותיו בתחום מדיניות החוץ, ובהן צינון יחסיה של בריטניה עם ארה"ב והידוק היחסים מעבר לתעלה, עם אירופה. לעומת זאת, ההישג שקלג יכול לממש הוא שינוי שיטת הבחירות. בקרב השמרנים, כמו אצל שמרנים, אין התלהבות משינוי כה מהפכני, אך קמרון, בלית ברירה, הביע נכונות לצעוד לקראת המפלגה הליברל?דמוקרטית שמציעה את השינוי.

וכך רק מתחילה שם עונת הסחטנות הפוליטית שכה מוכרת לנו. בנדיקט ברוגן, במאמר ב"דיילי טלגרף" (השמרני) כבר התריע מפני הפשרות שעלול לעשות קמרון על חשבון עקרונות מפלגתו. בינתיים, קמרון מבקש לקצר את תקופת המו"מ עם קלג. ראשית, כדי לקבוע עובדות בזירה הפוליטית, ושנית, בשל המצב הכלכלי. אירועי הימים האחרונים ביוון הצדיקו את עמדתו של קמרון, לפיה אין להחליף את הליש"ט ביורו. האירועים באתונה חיזקו את התחושה כי הליש"ט אינו רק יחידת מטבע, אלא סמל. אולי כמו המגנה קרטה.

בין לבין, נגוז חלומו של קלג להיות ראש ממשלה. ומי שהטיף לנהוג בישראל ביד קשה, עד כדי הטלת עיצומים, לא יוכל לממש את ביקורתו. החשש נגוז.

אבל אין לשגות באשליות: אם קמרון יהיה ראש הממשלה, תוסיף בריטניה להיות חלק ממדיניות החוץ של האיחוד האירופי, על כל המשתמע מכך. אבל, בעצם, האם יש הבדל מהותי בין עמדות האיחוד האירופי, ובריטניה בתוכו, לבין עמדות הבית הלבן? קמרון כבר אמר כי מזרח ירושלים "כבושה", וכי ישראל עדיין מצפה שיאושר חוק שיבטל את הסמכות לעצור על אדמת בריטניה חשודים ב"פשעי מלחמה", כביכול. הבטחה זו של ראש הממשלה בראון לא מומשה.

ראוי להדגיש: גורדון בראון, בנו של הכומר הסקוטי שהיה חובב ציון, לא יעזוב את דאונינג 10 כ"אויב" של ישראל. לא ולא! הוא התנגד לכל הרעיונות לגבי הטלת חרמות על ישראל, אם כי בעייתה של ישראל בבריטניה טמונה בפער שבין עמדותיה של ממשלת בראון לבין ציבורים חשובים: מאינטלקטואלים ועד איגודי עובדים. עוינותם כלפי ישראל היא החריפה ביותר באירופה, ויש בתוכם המערערים על הלגיטימיות של ישראל. השיא היה ההתקפה האלימה על סגנית שגריר ישראל.

האם יצליח ראש הממשלה הבא, כנראה קמרון, לדכא תחושות אלה בקרב קהלים חשובים? ספק. אפשר להתנחם בכך שכמה משריו לעתיד הם ידידי ישראל. בכל מקרה, לא המזרח התיכון יעמוד בראש דאגותיה של הממשלה הבאה, אלא הכלכלה, הכלכלה והכלכלה. זו מורשתה הגרועה של הממשלה היוצאת.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully