יאיר, הנה אני בא

אין ספק, האווירה היא אווירת קמפיין. אפילו קמפיין אגרסיבי. זו אמנם קלישאת ראיונות לתאר את עוברי האורח שניגשים אל מיקי רוזנטל, לוחצים את ידו ומאחלים בהצלחה - אבל אני מתקשה להימנע מכך. בשלב מסוים אפילו עלה החשש שרוזנטל טמן לי פח כשקבע איתי בבית הקפה בפתחו של בית הוורד, מקום העבודה שלו.

פעם זה איש עסקים שמיקי אינו מכיר, שאומר לו: "תמשיך בדרך שלך, אני עוקב אחריך"; פעם זה צעיר סטלן במשקפי שמש וכפכפים שניגש ואומר: "בוא'נה, אם אתה עושה תוכנית על מריחואנה חוקית אני מעריץ אותך"; ופעם זה עורך בכיר של אחת מתוכניות האקטואליה של ערוץ 10 שאני מזהה מ"הנרגנים", שניגש אליו ישר ולעניין ודורש: "Fuck them all".
רוזנטל, מצידו, נראה עדיין מעט נבוך. לא יאיר לפיד נבוך של "כן, תמשיכו", אלא נבוך כזה אמיתי שלא יודע איפה לקבור את המבט.

"אנונימיות היא כמו יד", הוא מסביר בעוד הוא מחפש נקודה באוויר להיאחז בה, "כשיש לך שתי ידיים, אתה לא מבין את זה שיש לך שתי ידיים עד שאתה מאבד יד. אנונימיות היא אותו דבר, אתה לא מבין עד כמה היא חשובה עד שאתה מאבד אותה. אני לא יכול להגיד לך שזה לא נעים לפעמים שאנשים ניגשים ומעריכים, אבל האיבוד של האנונימיות הוא הרבה יותר קשה. אתה לא יכול, למשל, לחטט באף ברמזור כי יכתבו עליך בעיתון".

"זה מה שהכי קשה לך, שאתה לא יכול לחטט באף?", אני חושב כמעט בקול, "בשביל זה אלוהים נתן לך יד?", אבל רגע לפני שאני משכנע את עצמי שהאיש כולו בקמפיין ובא למרוח אותי, אני נזכר ברזומה העשיר שלו ואיך בכל אחד ממקומות העבודה שלו הוא השאיר איזו יד או רגל, והאמונה באיש חוזרת למקומה.

"תבין, שילמתי לא מעט על המאבקים שניהלתי", אומר רוזנטל, "ניהלתי מאבק עקרוני כשהייתי בתפקיד בכיר ב'ידיעות אחרונות' ובעקבותיו נאלצתי לעזוב. 'שיטת השקשוקה' היתה קרובה מאוד להוציא אותי מחוץ למקצוע. אמנם אני לא יכול להגיד שערוץ 2 פיטרו אותי בגלל הסרט, אבל העובדה שנאלצתי לעזוב את ערוץ 2 במקביל לעשיית הסרט לא מבשרת טובות לחופש העיתונות. ואם לא ראודור בנזימן, מנהל החדשות של ערוץ 10 שממש נתן לי פרנסה, אני לא יודע איפה הייתי היום. הוא ממש נתן לי אוכל. בעקבות הסרט הסתבכתי בחובות מטורפים ולא הייתי יכול לשלם אותם אם לא העבודה שהוא נתן לי".

מבחינת רוזנטל, עכשיו הגיעה העת לפרוע את החוב לערוץ 10. מהיום הוא ינחה את מהדורת החדשות החדשה של הערוץ בימי שישי שתיקרא "השבוע עם מיקי רוזנטל" ותשודר במקביל ל"אולפן שישי" של יאיר לפיד וערוץ 2. על פניו מדובר בפורמט המוכר - תמהיל של קצת תחקירים עיתונאיים, קצת בידור קליל וקצת אייטמים של המחלקה המסחרית - אולם למעשה התוכנית הזו היא מערכת בחירות לכל דבר ומיקי הוא המועמד שמריצים באופוזיציה לשלטון. בתפקיד המועמד הפייבוריט (וגם היריב האידיאולוגי): יאיר לפיד. בתפקיד מנהלת הקמפיין (או בעצם האישה שתערוך את התוכנית של רוזנטל): העורכת המוערכת רותי יובל.

בערוץ 10 הבינו סוף?סוף את מה שכל אדם סביר שמחזיק שלט יודע מזמן: ערב שישי בערוץ הפך לבית קברות לנון?טאלנטים ולתוכניות על קוסמים. לכן הם החליטו לשפוך עוד קצת כסף במקום היחיד שעוד עובד אצלם - חברת החדשות - ולייצר אלטרנטיבה. רוזנטל מצידו הפנים את העובדה שבשלב זה של חייו הוא נלחם על כל צופה.

"אני מנסה להיאבק על דמותה של המדינה", הוא מכריז בלי שמץ של ציניות, "זה נשמע מאוד בן גוריוני, ציוני כזה, אבל זה ממש ככה".
אני מניח שתיאלץ גם לקדם כתבות על דן מנו ו"הישרדות - אולסטארס".
"כשזה יקרה אתה תראה שאני אזוז באי נוחות גדולה. יהיה לי מאוד לא נוח".
אז אולי טלוויזיה מסחרית היא לא המקום בשבילך?
"תראה, אני לא תמים. טלוויזיה מסחרית - תפקידה להרוויח כסף. אני שם כי זו מדורת השבט ומשם אני יכול להשפיע על כמה שיותר אנשים. לא כל מה שעושים שם אני אוהב, אבל מבחינתי אני שם מתוך רצון להשפיע על המדינה. זו הפלטפורמה".

בינתיים מערכת התוכנית שומרת את כל הקלפים צמוד לחזה. הסודיות שבה שומרים את הפרטים, אפילו לגבי עיצוב הסט, מבהירה עד כמה ברצינות לוקחים בבית הוורד את המערכה שעומדת להיפתח מול ערוץ 2 ואולפן שישי. מהבחינה הזאת יום שישי הופך לזירת היאבקות, לעימות שבועי בין רוזנטל לבין מי שבקלות יכול להצטייר כנמסיס שלו: יאיר לפיד הממלכתי. מץ'?אפ: סיגר מול סיגריה. לא במקרה דרש רוזנטל, כנראה לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית, להגיש את המהדורה כשהוא נטול עניבה.

רוזנטל לא אוהב את תיאור המצב הזה. "חשוב לי להבהיר, אין לי מלחמה עם יאיר לפיד", הוא אומר, "מאחורי הג'ל והסיגר יש אדם מאוד רגיש עם מצוקות לא פשוטות".

עם כל הכבוד לאינטליגנציה ולרגישות שלו, לפיד בחר בדרך שאתה סולד ממנה ושנגדה אתה נלחם. כמו שד"ר דורון נבות הגדיר אותו בראיון ל"דה מרקר", לפיד משתייך לאותה אליטה של טומי לפיד, אמנון דנקנר ו"ידיעות אחרונות", זו שמנהלת קשרי הון?שלטון.

"יאיר לפיד הוא לא עיתונאי, הוא פובליציסט עם כישרון כתיבה מדהים. הוא לא עוסק בעיתונות. עיתונות בעיניי היא קודם כל להביא מידע חדש ולסדר אותו ככה שהציבור יוכל להבין את המהלכים. תפקיד העיתונאי הוא להסביר לך את המציאות. ככה אני רואה את תפקידי. יאיר לפיד לא מביא מידע חדש, אלא מחווה דעתו על המידע הקיים. אבל אותך מעניין עולם הערכים שיאיר מייצג בעיניך לעומת עולם הערכים שיאיר מייצג בעיניי".

נכון מאוד. זה בדיוק העניין. הרי אתה אמרת שהליהוק שלך הוא ליהוק של אלטרנטיבה למהדורה הממלכתית של ערוץ 2, ולפיד הוא פרצופה של המהדורה הזו.
"אז נכון, אנחנו מייצגים עולמות שונים. ואני חושב שזה נהדר. הציבור יראה, ישפוט ויחליט מה מתאים לו".
איזה עולם ערכים הוא מביא ואיזה אתה?
"ערוץ 2 בהווייתו, שזה אומר מנהליו ומגישיו כולל יאיר לפיד, לא מטפלים כראוי בנגיסה שנוגסים בעלי ההון במרחב הציבורי. למה? כי מדובר בחברים ובאינטרסים משותפים. וזה נכון גם לגבי אילנה דיין, שהיא עיתונאית מצוינת, ואגב, אמרתי לה את זה באופן אישי. רוב הכתבות שהיא עושה עוסקות בסוגיות ציבוריות שצריך לעסוק בהן, סוגיות שקשורות בצבא, בממשלה, בתפקוד של המוסדות הציבוריים, אבל היא עוסקת פחות מדי בבעלי ההון וזה בעייתי.
"היום, שלא כמו פעם, ההשפעה של בעלי ההון על חיינו היא לפחות כמו זו של המוסדות הציבוריים אם לא למעלה מכך. בסופו של יום, נוחי דנקנר קובע כמה נשלם עבור המוצרים שלנו ואיך ייראה המשק שלנו, לא פחות - ולטעמי הרבה יותר - משר האוצר. בסוגיות האלה של הון?שלטון, אילנה דיין, יאיר לפיד וערוץ 2 מתעסקים פחות מדי. לטעמי, לפחות. אני אתעסק בזה יותר. אבל מה אתה מצפה מערוץ שהבעלים שלו הם משפחת עופר?".
ומה אני יכול לצפות מערוץ 10?
"אני אגיד לך מה אני מצפה. אני מצפה שמר מימן לא ירים לי טלפון לעולם, לטוב או לרע. כי אם יש לו טענות אלי, אני מצפה שהוא יפנה אל המנהלים שלי, ומהם אני מצפה שלא יביאו לידיעתי את הטענות שלו כלפיי. ככה אני מצפה שזה יפעל. בזמן שבערוץ 2 יש התערבות ישירה של בעלי המניות, ראה פרשת ישראייר.

"חשוב לי לציין שוב, רוב העיתונאים הם אנשים הגונים, אבל כמו בכל מקום עבודה, אתה מפנים את הערכים של בעל העסק, ואם יש לו מערך של אינטרסים - אתה מפנים אותם לטוב ולרע. בעלי ההון שיודעים לקרוא מאזנים ויודעים שתחום התקשורת בארץ הוא עסק מפסיד, בכל זאת נכנסים לתחום כי ככה הם מנטרלים את העיסוק בהם. התוצאה בפועל היא שכל העיתונאים רוצים לראיין את נינט".
אתה מודע לעובדה שאתה עובד בערוץ שלא עמד בהתחייבויות הציבוריות שלו, נכון?
"כל גוף צריך לעמוד בהתחייבויות הזיכיון שלו. למיטב הבנתי, ערוץ 10 חתם על הסכם שלפיו הוא מתכוון לתקן את זה. אני לא מאמין שההסכם הזה דופק את הציבור, אבל אם כן - זה רע מאוד".

באופן כללי יש שני זנים של עיתונאים: אלה שהם לא מספיק מחויבים ובוגרים בשביל להחזיק עבודה אמיתית ואלה שזה רק שלב אבולוציוני בדרכם להפוך לדוברים וליחצ"נים. מיקי רוזנטל, לעומת זאת, שייך לזן שלישי, זן שעומד בפני סכנת הכחדה, של אלה שרואים במקצוע העיתונות שליחות ציבורית.

הוא נמנה עם מקימי העיתון "חדשות", היה רכז המערכת במקומון התל אביבי "העיר", ובמשך 13 שנה מילא מספר תפקידים בעיתון "ידיעות אחרונות", ובהם ראש מערכת החדשות וסגן עורך העיתון, עד שנאלץ לעזוב בעקבות חיכוכים עם הבוס נוני מוזס. החיכוכים היו על רקע החלטתו של מוזס להחזיר את משה ורדי לתפקיד עורך העיתון. ורדי סיים את תפקידו כעורך העיתון שלוש שנים קודם לכן לאחר שהואשם ואף הורשע בשני סעיפי אישום של שימוש שלא כדין בהאזנת סתר. רוזנטל, שהיה אחד האנשים החזקים ב"ידיעות", מצא את עצמו בצד השני של הגדר.

"'ידיעות' לא משרת את האינטרס הציבורי, אלא את האינטרס של הבעלים שלו וזה בעייתי מאוד בעיניי", מציג רוזנטל את הצד שלו לפרידה, "בזמני, למשל, שר התקשורת - וזה לא משנה מי הוא היה - תמיד הוצג כגאון בעיתון, כי זה שומר על האינטרסים של העיתון. אבל התגייסות כמו שיש היום לטובת מי שהיה ראש ממשלה כה מושחת לא היתה.

"היום יש הוראה מפורשת של נוני מוזס שלא לפרסם ידיעה טובה על מיקי רוזנטל, ואת זה אני אומר לך באחריות. פעם הוא עצר הדפסה של 'פנאי פלוס' כי התפלקה לשם ידיעה שאני מועמד להגיש את התוכנית הזו בערוץ 10. כשהיתה ידיעה ב?Ynet על 'שיטת השקשוקה' והיא זכתה להרבה תגובות, נוני באופן אישי ביקש להוריד אותה מהאתר, ואני יודע את זה בוודאות. אז כשמדובר בי זה באמת שטויות, אבל תחשוב על נבחר ציבור, על פוליטיקאי, שופט או מבקר מדינה שנוני מוזס לא אוהב, והוא מחליט לעשות עליו תחקירים מטעמים לא ענייניים ולחלופין להעלים אותו מעיני הציבור. תחשוב על זה, בעיניי זו פגיעה מהותית בדמוקרטיה. פעם, בניגוד להיום, הוא היה מתבייש לעשות את זה".
אגב, העורך הנוכחי של "ידיעות אחרונות", שילה דה בר, הוא בן טיפוחיך, לא?
"כן, והייתי שמח אם הוא היה מפנים קצת פחות מהטכניקה של להיות עיתונאי ויותר מפנים את השליחות שיש במקצוע הזה".

אחרי שנפרד מהמו"ל של המדינה, מילא רוזנטל תפקיד בכיר בערוץ 2 כסמנכ"ל תוכן של חברת החדשות ואז עבר בהדרגה טרנספורמציה. הוא יצא מאחורי הקלעים ופסע לקדמת הבמה כעיתונאי נשכני ומלא אידיאולוגיה. התוכנית הראשונה שבה באה לידי ביטוי דמותו החדשה היתה "בולדוג" בערוץ 8 - תוכנית תחקירים בסגנון מייקל מור האמריקני. אחריה הגיעה "בולדוזר" בערוץ 2. השיא מבחינתו הגיע בסרט שלו ושל הבמאי אילן עבודי, "שיטת השקשוקה" - סרט שבו תקף ישירות את אחת המשפחות החזקות במשק, משפחת עופר.

מלבד העובדה שאף ערוץ שידור לא הסכים לממן את הסרט או לשדר את הסרט, נאלץ רוזנטל להתמודד גם עם תביעת דיבה שהגישו נגדו האחים עופר. הוא מצא את עצמו בחובות גדולים בשל הלוואות שלקח למימון הסרט, וללא עבודה בערוץ 2, שהעופרים נמנים עם בעליו. בסופו של דבר הסתיימה הפרשה בפשרה מוזרה, שבמסגרתה ביטלו האחים עופר את התביעה. רוזנטל מיתג את עצמו סופית כנציגו האותנטי של האזרח הקטן מול בעלי ההון.

כדי להבין מה מניע את רוזנטל ומאין נובעת המוטיבציה שלו הוא חוזר לאירוע מכונן בחייו כשהיה נער וצפה בסרט טבע בערוץ 1 שרק התחיל לשדר. "ראו שם להקה של אריות שהיתה במהלך של ציד, ואני זוכר שהסתכלתי בסרט והיתה לי תובנה. ריתקה אותי הסיטואציה שהזכרים יושבים והלביאות עושות את העבודה, ואחרי הציד באים האריות ולוקחים את חלק הארי - מכאן גם הביטוי - ומשאירים שאריות ללביאות שצדו את הזברה. כשאתה מסתכל בזה אתה מבין משהו מאוד משמעותי על הקיום האנושי.
"אתה מבין שכל חברה מייצרת תוצרים - ציד - ובכל חברה יש מישהו שבא ואומר 'לי מגיע יותר'. למה יותר? כי אני חזק, כי אני יפה, כי אני אציל, כי מגיע לי. לא משנה למה מגיע, מיליון סיבות, אבל מגיע לי. אותי זה מקומם. עם התודעה הזאת אני הולך. אני לא קומוניסט ואני לא מאמין בשיוויון מוחלט, כי אין דבר כזה, בעוונותינו אנחנו לא נולדים שווים, יש חכמים יותר וחכמים פחות, יפים יותר או פחות, עשירים יותר או בעיקר פחות - אבל אי אפשר שלא לחלק את הציד הזה בצורה יותר צודקת. וזה כל העניין. עם הלהט הזה הלכתי להיות עיתונאי".
ועם הלהט הזה הגעת ל"שיטת השקשוקה" כשהלכת להילחם באריה הכי גדול בלהקה.
"אני לא יודע אם הכי גדול, אבל הוא אחד האריות החזקים בלהקה, בהחלט".
עכשיו תעזור לי, כי אני מעט מבולבל. העובדה שאתה הולך להנחות תוכנית חדשות יוקרתית היא ניצחון או תבוסה מבחינתך? מצד אחד זה אולי ניצחון כי על הפרסונה שלך מבוססת המהדורה, מצד שני זו אולי תבוסה כי במקום לצאת לשטח שתלו אותך פסיבי מאחורי שולחן להגיש אייטמים.
"הרי לא לקחו אותי כי אני מגיש רהוט ולא כי אני יודע לקרוא פרומפטר. לקחו אותי כי אני מיקי. לא באתי לקריין פתיחים. בתוכנית הראשונה, למשל, אני עושה כתבה שאי אפשר לעשות באף ערוץ טלוויזיה כיום: כתבת תחקיר על נוחי דנקנר. אתה יודע עד כמה מסובך וקשה לעשות כתבה על נוחי דנקנר במציאות התקשורתית הישראלית? את זה ערוץ 10 מאפשר לי. אם פעם יבואו וימנעו ממני כתבות כי מדובר באנשים שמפרסמים בערוץ או מקורבים - אז אני לא אהיה בערוץ. מבחינתי זה מאוד פשוט.
"בעיניי תפקידו העיקרי של עיתונאי הוא לעלות נושאים חשובים לדיון הציבורי - ואם זה הקריטריון אז הצלחתי. אני חושב של'שיטת השקשוקה' יש תרומה קטנה לדיון שמתקיים היום על יחסי הון?שלטון או על שכר הבכירים. הסרט היה סוג של קטליזטור ומהבחינה הזאת באתי על שכרי.

"אותו דבר עם 'בולדוג', בכל מה שקשור לנושאים הסביבתיים. בתפישה שלי יש מרחב ציבורי שצריך לשמור עליו. האוויר שלנו, למשל. ובכל הדברים האלה יש נגיסה מתמדת של בעלי ההון. גם 'בולדוג', גם 'שיטת השקשוקה' וגם דברים אחרים שעשיתי באים לומר שאנחנו עוברים תהליך נוראי של הפרטה, ובתהליך הזה כל הזמן נוגסים לנו בנכסים הציבוריים של כולנו. לוקחים לנו את האוויר שלנו, את החופים שלנו. בעיניי פרשת הולילנד זה אותו הדבר - נוף של עיר זה גם נכס ציבורי".
גם בעלי ערוץ 10, יוסי מימן, הוא "בעל הון".
"חשוב לציין שאני לא שונא עשירים. אני נלחם בחלוקה. יש הבדל מהותי בין מישהו שעשה את הכסף שלו מאיזו המצאה או סטארט אפ לבין מישהו שהרוויח על חשבון הציבור. זה הבדל מהותי מבחינתי. ההוא שהרוויח מסטארט אפ לא לקח מהציד שלנו, הוא המציא ציד חדש. הכל עניין של הגינות".
אז אין לך בעיה לעבוד אצל יוסי מימן?
"לא. אני לא מכיר אותו ומעולם לא דיברתי איתו, אבל כל עוד ערוץ 10 יאפשר לי לעשות את הדברים שאני מאמין בהם - אני שם".
אתה מאמין שיש לך השפעה? שאתה יכול לגרום לכך שדברים ישתפרו? אז או.קי, הצבעת על החור בקיר, אבל מישהו תיקן אותו או שהוא בכלל גדל?
"כל עיתונאי מצפה שדברים ישתפרו לטובה. כשמדובר בדברים קונקרטיים, למשל עזרת לבן אדם שאיבד את הבית שלו ועכשיו החזירו לו את הבית - אז קל לומר 'הצלחתי'. אבל יותר קשה לטפל בנושאים רחבים וכוללניים כמו שאני עושה. לדעתי כשאני עשיתי את 'בולדוג' על נושאי איכות הסביבה, רוב הישראלים עדיין חשבו שאיכות סביבה זה שאסור לקטוף פרח בר מוגן. רק אחר כך הם הבינו שהם לא רוצים שישימו להם אנטנה סלולרית על הראש. השינוי הנורמטיבי הזה הביא אחר כך לשינוי חקיקתי וכן הלאה. יש חוק אוויר נקי, יש חוק החופים, וזה מביא לשיפור בחיים. ועדיין יש הרבה מה לתקן".

ב"שיטת השקשוקה" יש קטע שבו רואים את רוזנטל ואת בנו יושבים וצופים בטלוויזיה. רוזנטל נואם לבנו על משפחת עופר, והבן פוטר אותו באמירה "לך תהיה כבר ראש ממשלה ותעזוב אותי". האם יכול להיות שגם במקרה הזה מדובר בעיתונאי עם אספירציות פוליטיות? רוזנטל לא פוסל על הסף את ההבחנה: "תראה, כבר יכולתי לחמם כיסא בכנסת ותאמין לי שקיבלתי הצעות לא מעט. אני לא פוסל את זה, אבל בינתיים זה רחוק".

איפה אתה ממוקם על המפה הפוליטית?
"מן הסתם סוציאל?דמוקרטי. לצערי אין היום מפלגה כזאת. מפלגת העבודה הפכה להיות... אין לי כבר דרך לתאר למה היא הפכה. בכל מקרה, פוליטיקה לא פסולה בעיניי. זה דבר מאוד מאוד חשוב, אבל אני מניח שלא אני ולא יאיר לפיד נהיה ראשי ממשלה".
למה? הוא עושה מכיסא המנחה תעמולה לא רעה.
"אני לא רואה בזה תעמולה ואני לא רואה בזה פסול. אל תשכח, הרצל היה עיתונאי וברל כצנלסון היה עיתונאי, רבים מהפוליטיקאים היו עיתונאים. אני מצפה מעיתונאים שיהיו אנשים עם דעה, בניגוד למה שאנשים חושבים שעיתונאי צריך להיות שקוף ונטול דעה, רק לדווח את האמת. זו שטות בעיניי".
אז לשיטתך זה לגיטימי לעשות תעמולה אישית מכיסא המגיש של מהדורת החדשות?
"אם זה אכן נעשה, זה לא בסדר. אבל לדעתי לפיד בכלל לא החליט אם הוא הולך לפוליטיקה. ברגע שהוא יחליט שכן - הוא חייב לעזוב את כיסא מגיש המהדורה. האמת היא שאני מאוד רוצה לראיין אותו אצלי בתוכנית".
מה ההתלבטות הכי קשה שהיתה לך לגבי התפקיד החדש?
"הפגיעה בהתכנסות המשפחתית המבורכת של יום שישי. זו ההזדמנות היחידה להיפגש ברוגע עם בני המשפחה. לעבוד בשישי בערב זה מחיר מאוד כבד מבחינתי. מבחינה מקצועית פחדתי שזה יעכב נושאים שרציתי לקדם. הייתי רגיל לעבוד לבד, להכין תוכנית, להגיש את הקלטת לשידור ולהמשיך לתוכנית הבאה. הייתי רגיל לרוץ לבד בין המכוניות בפקק - ופתאום אני נכנס לתוך מכונית. יכול להיות שהפקק ישתחרר, מצד שני יכול להיות שלא".