מי הצליח להפחיד את המתנחלים?

התגובה של ציבור המתיישבים מול איומי הפלסטינים להחרים את תוצרת השטחים מצביעה על הפאניקה שבה הם נתונים. "פעולת איבה", כך כינה דני דיין יו"ר מועצת יש"ע את איומי הרשות לשלוח למאסר פלסטינים שיעבדו בתוך ההתנחלויות, וחשף מבלי שהתכוון את עמוד השידרה הסדוק של הקולוניאליזם היהודי בשטחי יהודה ושומרון.

250 אלף המתיישבים מתגוררים מעבר לקו הירוק באיכות חיים ששאר תושבי ישראל יכולים רק לחלום עליה. כמעט אפס אחוז אבטלה, מערכת חינוך מושקעת, שלטון מקומי מתפקד ותשתיות תחבורה מעולות שנקנו בכספי המסים של כולנו, אבל מתאדים לפתע מול האיום הפלסטיני להפסיק את החגיגה ולחדול מאספקת כוח עבודה זול ומרכישת מוצרים עם תו תקן של הכיבוש הישראלי. מערכת כלכלית שלמה מתגלה כמגדל קלפים. מה שהחל אולי כספין פלסטיני הפך פתאום לאיום ממשי.

המודל הקלאסי של המתיישבים היה "גרים בהתנחלות-עובדים בפתח תקווה", ולמרות שחלקם מנסים להתנער ממנו, הרי שהרוב עדיין קם בבוקר מול נופי יהודה ושומרון אך מתפרנס בגוש דן ובירושלים. רק מיעוט שבמיעוט מעבד את הקרקע בעצמו ומסתמך על עבודה עברית, ללא עובדים זרים או פלסטינים. אם יפסיקו הפלסטינים לבנות את בתי המתנחלים אדומי הרעפים ויחרימו את פסי הייצור באזור התעשייה ברקן הם יגרמו לבלוף הגדול של התעשייה בשטחים להיחשף. גם קברניטי המתיישבים ביהודה ושומרון מודים, שאחת הסיבות המרכזיות לכך שמפעלים ישראליים בוחרים לעבור לאזורי התעשייה בשטחים, היא הקרבה למשאב האנושי הפלסטיני. במילים פחות מכובסות, אם הערבים מתקשים להגיע למפעל בנתניה בגלל בעיות ביטחון, בוא נעביר את המפעל ליד הכפר הפלסטיני ונמשיך לייצר בזול מבלי שסגר על השטחים משבית לנו את פס הייצור. כלכלית, כל הצדדים מרוויחים. הפלסטינים מתפרנסים, המפעל מייצר, היהודים שמחים ושורת הרווח מרשימה. פוליטית, זה כבר סיפור אחר.

הפחד שתפס את המתיישבים מזכיר את התלאות של חקלאי גוש קטיף לאחר העקירה מרצועת עזה. פתאום הם גילו שבתוך הקו הירוק יש מכסות מחמירות לעובדים זרים, הקצאות מים ביד קפוצה ושאר חסמים וחוקים שאיש לא הכיר מעבר למחסום כיסופים. צאו וראו כמה מחקלאי הגוש חזרו לעסוק בחקלאות ותבינו כמה זה היה רווחי סמוך לעזה וכמה זה בעייתי ליד אשקלון. המותניים של ישראל אמנם צרים מאוד במרכזה אבל זה אינו מפריע לשתי מערכות כלכליות, לפחות, לפעול אחת לצד השניה.

אבל החור בכיס לא מסביר לבדו את הפאניקה. זו כנראה נובעת מכך שמנהיגי המתיישבים מבינים שמדובר בחור בסכר, שאם הם לא יעצרו אותו בזמן, יהפוך לשיטפון. טקטיקת המאבק הפלסטיני מתמקדת בבטן הרכה של ישראל, בנקודות החולשה של מערך הכיבוש ותעמולת הביטחון. מהמאבק העממי בבילעין ועד לחרם הכלכלי, אלו מהלכים שזוכים לאהדה בעולם, לא עולים בחיי אדם ומוצאים את ישראל חסרת מענה. כדורי גומי, גז מדמיע וטנקים לא יעזרו כאן, גם לא התנחלות בלבבות.