בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק אתמול (ראשון) פיצויים בסך של 1.8 מיליון שקל לאדם שהואשם באונס וישב במעצר במשך 88 ימים, וזאת בשל מחדלים רבים של המשטרה. "הרושם הקשה הוא שהתובע סומן כמטרה כבר מרגע מעצרו, ומאותו רגע ואילך פעלו כוחות המשטרה כדי להצדיק את תחושתם, שהתובע הוא הפושע המבוקש", כתבה השופטת בפסק הדין.
באפריל 99' נאנסה קטינה כאשר פסעה ברחוב בשעת ערב מבית חברתה לביתה. אדם זר ניגש אליה, סתם את פיה, וגרר אותה לחצר בניין, שם ביצע בה מעשים מגונים ואנס אותה. הקטינה נחקרה במשטרה ומסרה פרטים אודות האנס, בין היתר לגבי גובהו, מבנה גופו, שיערו, בגדיו, כובעו, ומשקפי השמש שהרכיב בזמן ביצוע האונס.
כחודשיים לאחר מכן זיהה אביה של הקטינה אדם שהתאים לקלסתרון. הוא הביא את בתו לסופרמרקט שבו ראה את האיש על מנת שתנסה לזהותו. הקטינה לא זיהתה את החשוד, אולם האב אמר למשטרה שבתו זיהתה את האנס. בעקבות זאת נעצר האיש, ונחקר בחשד שביצע בקטינה מעשים מגונים ומעשה סדום. הוא הואשם באונס, אולם כעבור זמן קצר בוטל כתב האישום.
"מחומר החקירה עולה באופן חד משמעי, כי הקטינה לא זיהתה מעולם את התובע כמי שביצע בה את המעשים הקשים שיוחסו לו", כתבה השופט דליה גנות בפסק הדין. "האמירה בדבר קיומו של 'זיהוי ספונטני' או 'זיהוי' בכלל, הינה מבית מדרשה של משטרת ישראל, אשר חזרה וטענה לקיומו של זיהוי ספונטני ואקראי במהלך כל החקירה, ואף בהציגה את העובדות הרלבנטיות בפני בתי המשפט השונים שדנו בעניין, וזהו 'חטאה' הראשון", כתבה.
קטינים שוכנעו להעיד נגד החשוד
המשטרה גם טענה במשפט כי בביתו של התובע נמצאו שלושה זוגות משקפי שמש, שני זוגות כפפות ושני כובעים. אף אחד מהמוצגים שנתפסו אינו תואם את פריטי הלבוש אותם תיארה הקטינה. "והנה, למרבה התדהמה, התברר, כי משטרת ישראל לא נתנה לעובדות לבלבל אותה", כתבה השופטת בהתייחס לדברים שאמרו חוקרים בדיון הארכת מעצרו של החשוד. "לא נותר אלא לתהות באשר לאינפורמציה השקרית". השופטת קבעה שהשוטרים שיקרו בבית המשפט בכמה מקרים.
אולם לא די בכך, מפסק הדין עולה כי השוטרים לא בחלו בכל האמצעים כדי להרשיע את התובע. הוא הוכה, הושפל, ואף הוכרח לאונן מול החוקרים. המשטרה גם ניסתה "לשכנע" קטינים להעיד שהתובע ביצע בהם מעשים מגונים. "התנהגות זו אינה אנושית, ואין לה הצדקה או הסבר", כתבה השופטת. "התנהלות המשטרה גרמה לפגיעה קשה ביותר בזכותו של התובע לחופש ולכבוד, והטילה בו כתם חברתי בל יימחה".
"אין בליבי כנגד עצם מעצרו של התובע, אולם יש ויש בליבי כנגד סימונו כאנס, וביצוע כל הפעולות האפשרויות על מנת להביא להרשעתו, וזאת בדרכי רמייה ותוך רמיסת כבודו כאדם, דבר שגרם להתארכות מעצרו למשך ימים רבים ללא כל צורך", כתבה השופטת.