הפרקליטות מלטפת אמהות מכות

כמעט בכל מקרה של נשים המתעללות בילדיהן, הפרקליטות מגלה גישה סלחנית וחסרת אחריות, ומביאה לעידוד הפגיעה בילדים חסרי ישע

ד"ר יואב מזא"ה
03/05/2010

בעקבות עסקת טיעון בין הפרקליטות לבין האמא המתעללת מהכת של אליאור חן, גזר אתמול בית המשפט חמש שנות מאסר על האמא בגין חלקה בהתעללות המזוויעה. למי שאינו זוכר, האמא, שהיתה אמורה להגן על ילדיה, היתה שותפה פעילה במסכת התעללות נוראה שכללה הכאה של הילדים, נעילה שלהם במזוודה, אילוצם לשתות אלכוהול ולאכול צואה, שריפת אבריהם, וכדומה. העניין התגלה כאשר הבן הקטן נכנס לתרדמת, אשר ממנה למרבה הצער הוא לא יצא עד היום.

טוב לדעת (מקודם)

הפתרון לכאב הברכיים קרוב מתמיד - בזכות טכנולוגיה בנעל

מוגש מטעם אפוסתרפיה

ויתור אחרי ויתור

ניתן היה לצפות שהפרקליטות, האמונה על הגנת הקורבנות בחברה, תגיש כתבי אישום חמורים כנגד כל חברי הפרשה, ותדרוש מאסרים ארוכים ביותר עבור כולם. אלא שבאופן מפתיע, או לא מפתיע, הפרקליטות לא הגישה כתב אישום חמור כנגד האמא, אלא הגיעה איתה לעסקת טיעון. כידוע, עסקת טיעון נחוצה כאשר לא ניתן להגיע להרשעה ללא עסקת הטיעון. אך במקרה המדובר לא היה ספק באשמה, ולא היו קשיים ראייתיים. בביתה של האם נמצאו מכשירי עינויים רבים, וממצאים רבים שקשרו את כל המעורבים בפרשה. יאמר גם, כי אם היה צורך כלשהו להגיע לעסקת טיעון עם מישהו על מנת לוודא שכל יתר המעורבים יורשעו, ראוי היה לעשות זאת עם אחד השותפים הזוטרים בפרשה, ולא עם האם, אשר אמורה היתה להגן על ילדיה, ולכן במובן העמוק פגעה בילדים יותר מכולם. אך למרות זאת, וחרף האחריות הישירה של האם, והמעורבות האקטיבית שלה בהתעללות, בחרה הפרקליטות להגיע עם האם לעסקת טיעון שערורייתית, אשר על פיה תקבל האם רק חמש שנות מאסר (שמהן, יש להניח, ינוכה שליש).

בפרספקטיבה רחבה יותר, ניתן לראות את המדיניות הכוללת של הפרקליטות בהקשר זה. מבדיקה מקיפה של הנושא ניתן לקבוע בבירור: הפרקליטות אינה ממצה את הדין עם אמהות מתעללות. כנגד אולגה בוריסוב אשר הטביעה את בנה בים, לאחר שהשאירה מכתב שבו כתבה שתעשה זאת, הגישה הפרקליטות כתב אישום בגין הריגה, ולא רצח כפי שהיה ראוי, וביקשה רק 8 שנות מאסר.
גם עם רגינה קרוצ'קוב שהטביעה את בנה בגיגית, נחתמה עסקת טיעון אשר על פיה הוגש נגדה כתב אישום בגין הריגה, ולא רצח, חרף העובדה שהיא הודתה ברצח. בצורה דומה, עם מארי פיזם, שהיתה כפי הנראה שותפה פעילה לרצח בתה רוז, ניסתה הפרקליטות להגיע לעסקת טיעון, ורק בעקבות לחץ ציבורי נסוגה מהעסקה. אין זאת, אלא כי הפרקליטות, כעניין של מדיניות, אינה ממצה את הדין עם אמהות מתעללות.

אפשר להתעלל, אם את אמא

גישה סלחנית זאת של הפרקליטות עומדת בניגוד ליחסה התקיף ביחס לאבות מתעללים. לשבחה של הפרקליטות יאמר כי כאשר אבות פוגעים בילדיהם פועלת הפרקליטות בנחיצות ובנחרצות. וטוב שכך. אם אב פוגע בילדיו צריך להעניש את האב המתעלל בכל חומרת הדין. כך היה, לדוגמא, עם אלי פימשטיין אשר הועמד לדין בגין רצח בתו הודיה, והורשע בעבירה זו. אלא שכאשר הפגיעה בילדים נעשית על ידי האם, לפתע פתאום מתרככת יד הפרקליטות, ונעשית רכה ומלטפת. עלולה להתעורר השאלה אם גישה סלחנית זאת כלפי אמהות מתעללות עשויה להיות קשורה לעובדה שהרוב המכריע של הפרקליטות הוא נשים.

אך חשוב להבהיר שמה שעומד על הפרק אינו צריך להיות היחס כלפי גברים או נשים. מה שעומד על הפרק הוא אם אנו כחברה מגינים על הילדים שלנו. בהקשר הזה, הפרקליטות מגינה על ילדים מפני התעללויות על ידי זרים, או על ידי אבות, אך לצערי הרב מאד הפרקליטות מעלימה עין ממקרים אשר בהם את ההתעללות בילדים מבצעת האם. למרבה הזוועה, המסר שהפרקליטות משדרת הוא כי ניתן להתעלל בילדים, כל עוד ההתעללות מבוצעת על ידי האמא.

* ד"ר עו"ד יואב מזא"ה הוא מרצה לדיני משפחה בפקולטה למשפטים, הקריה האקדמית אונו

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully