שערורייה: חניה בדרך לבית החולים

לפני ארבעה חודשים, כשיצאתי את בית החולים איכילוב ובידי הסל?קל, נדרתי נדר שגם אם יתפוגגו ייסורי הלידה - את הזעם על תעריפי החניה באיכילוב לא אשכח ולא אסלח, או לפחות אקדיש לכך את הטור הראשון מאז חופשת הלידה, כשיכולותיי המנטליות ישובו אלי.

והנה אני מקיימת את השבועה ובידיי מסר אזרחי ברור ומוחלט - מישהו תמיד ינצל את שעתכם הקשה.

ומיד אסביר. תושבי תל אביב ויקיריהם נאלצים כמה פעמים בחיים לפקוד את בית החולים איכילוב. ברגעי מתח ושפל, וברגעי שמחה ואושר.

מאז הלידה הזדמן לי לפקוד את שערי בית החולים כמה פעמים באירועים משמחים פחות.

המשותף לכל אותן פעמים שונות בתכלית טמון בסכום הכסף העצום שאותו הפקדתי עבור "הבילוי" בבית החולים. את הסכום הפקדתי בידי הקבוצה המנהלת את קניון "ויצמן סיטי" ואת החניון הבא לשרת את פוקדי בית החולים.

ואכן, כל מי שביקר לאחרונה יולדת, גוסס, תינוק המחובר למכונת הנשמה או חולה שערך בדיקות סי.טי - בוודאי שותף לזעמי על הניצול הציני, הקפיטליסטי, של רגעי המצוקה והשפל.

שהרי מי שמגיע לבית החולים בדרך כלל ממהר. אילו אופציות יש לו מלבד השימוש בחניון? מי יכול, ברגעיו הדרמטיים ביותר, לחפש חניה מותרת או ללכת ברגל?

הבעיה היא שהחברה המנהלת את החניון (חברת "פרו מול") של קניון "ויצמן סיטי" היא חברה פרטית ולכן היא יכולה לקבוע כל תעריף שהיא רוצה. ולנו ממילא אין שום ברירה אחרת.

מנהלי הקניון והחניון יכולים לגבות בשרירות ובאטימות לב סכום כמעט כפול מכל שאר החניונים באזור כי הם יודעים שאנחנו נשלם כל סכום. רק כדי לסבר את האוזן: מחיר שעתיים חניה במתחם בית החולים עולה 28 שקלים, כמעט פי שניים ממחיר שעתיים חניה בדיזנגוף סנטר, ואפילו בעזריאלי גובים עבור שעתיים 18 שקלים. והרי זה בדיוק אבסורד קפיטליסטי. בשביל התענוגות אנחנו משלמים פחות מאשר בעבור המכאובים והצרות.

נכון שאירועים דרמטיים, גדולים וחשובים מעסיקים את סדר היום הציבורי, וכשיוצאים חיים ובריאים מבית החולים מודחקים רגעי החרדה והקושי, ולכן אני אולי נשמעת קטנונית בבחירתי לנצל את המאמר לזעקה על מחירי החניה.

אבל דווקא העושק התת?קרקעי הזה צורם במיוחד. הוא מלמד משהו על החירות ההרסנית שיש לחברה פרטית במרחב ציבורי.

בית החולים איכילוב הוא מרחב ציבורי, וגם אם בישראל הפרטי והציבורי שזורים זה בזה (כך, לדוגמה, מגדלי האשפוז מאדירים את שמות הנדבנים שתרמו אותם), עדיין אפשר לדרוש גם מעט התחשבות והגינות, לפחות במרחב הציבורי שנועד לספק מזור וסעד לקהל הרחב.

מישהו צריך לומר לבעלי החברה שמחזיקה בחניון שגם אם אפשר להרוויח עוד שקל או שניים על חשבוננו - אפשר גם לא. מישהו צריך לומר להם כי גם לעסק פרטי למטרות רווח מותר מדי פעם לראות גם את טובת הציבור ואת צרכיו.

כשם שמצוות ביקור חולים היא מצווה חשובה, גביית מחיר כספי גבוה ממבצעי המצווה הזאת, שבסך הכל מבקשים להחנות את המכונית במחיר סביר, היא בעיניי עבירה מוסרית חמורה.

כשפניתי לעופר שכטר, מנכ"ל "פרו מול", החברה המחזיקה בחניון הוא השיב כי "ההשוואה לחניונים בדיזנגוף סנטר ובעזריאלי לא נכונה משום שמדובר באזורים גיאוגרפיים שונים. חניון מרכז ויצמן הוא הזול באזור בית החולים איכילוב, בתי המשפט, המוזיאון וכו'. מעבר לכך, ניתן לקבל חניה חינם למשך שעה בקנייה בחנויות ויצמן סיטי".

ובכל זאת, בעיניי ניצול השעה הקשה וחוסר הברירה של באי בית החולים איכילוב בתל אביב הוא התגלמות הכיעור הקפיטליסטי. שערורייה ממש.

קטנה, אבל שערורייה.