עיסוק מסוכן

מגעים המתקיימים בין ארה"ב לבין מצרים על הפיכת המזרח התיכון לאזור חופשי מנשק גרעיני הם סיבה לחשש או, לפחות, לתמיהה בירושלים. מחר נפתחת ועידה העוסקת בצמצום הנשק הגרעיני, שלמרבה האירוניה משתתף בה מחמוד אחמדינג'ד, אבל החשש הוא כי ברצותה לאזן את הלחץ על טהרן תיתן וושינגטון את ידה להכביד גם על ירושלים.

ישראל, שלא כאירן, מעולם לא חתמה על האמנה למניעת הפצתו של נשק גרעיני, ושילמה על כך מחיר כבד. מאז טיפלו במיזם הגרעין שלה דוד בן?גוריון ושמעון פרס, היא דבקה במדיניות העמימות.

הנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי לא הניח לבן?גוריון בסוגיית הכור בדימונה, אך ישראל נחלצה ממנו וקבעה כי "לא תהיה הראשונה להציג נשק גרעיני במזרח התיכון".

41 שנים אחרי שגולדה מאיר והנרי קיסינג'ר סיכמו את התנהלות שתי המדינות בסוגיה זו, מגלה ברק אובמה עניין מיוחד ומסוכן בתביעות החוזרות ונשנות של מצרים לפתוח לרווחה את שערי הכור בדימונה, והשנה נוספה גם טורקיה לדרישה הקנטרנית.

ישראל הבהירה בעבר כי מזרח תיכון מפורז מנשק גרעיני ייכון רק אחרי שייחתמו הסכמי שלום מלאים בין הצדדים לסכסוך. הנכונות הישראלית נמסרה לא רק בשמן של ממשלות העבודה אלא גם בהצהרה שמסר יצחק שמיר - בהוראתו של מנחם בגין - לאו"ם.

אך השאלה היא מתי מתכוונת וושינגטון לעסוק בנושא. אם לאחר חתימת הסכמי השלום - ניחא, אבל אם מבקש ממשל אובמה להתחיל בחיטוט עוד לפני שנעשה צעד ראשון בכיוון של פיוס, כי אז חייבת ישראל להבהיר כי אינה פתוחה לשום התדיינות.

בנושא זה אין להידבר דקה אחת לפני שהשלום ייחתם כדת וכדין והמזרח התיכון יאופיין בפסוק המצוטט בפי כל "וגר זאב עם כבש", אשר בהמשכו הפחות ידוע מתואר השלום המוחלט בלשון כמעט פלסטית: "ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה".

הצפעוני מתבצר בטהרן ויש לו מסייעים באנקרה ובקהיר, ולרוע המזל גם בתל אביב. תשובת מדינת היהודים היא "לא" ב?א' רבתי, ואם ממשל אובמה מעוניין לטפס כבר עתה על עץ גבוה שיתקשה להחליק ממנו - הוא ייעתר ללחץ הערבי להציק לישראל בנושא שהוא נוזל החיים שלה.