סטוץ והתבונה החתולית

יום שבת בצהריים, אני יוצא עם פטרה, הכלבה שלי, לגן העצמאות. הקיץ מתקרב, תל אביב מתחממת, צעירים וצעירות פושטים את בגדיהם וחושפים גוף מגרה, אני רוצה לגעת בכל כך הרבה ואני סומך על פטרה. הרי כמו שמישהו אמר לי פעם, לך תמיד בעקבות הכלב שלך. שנייה לאחר שאני מגיע לכרי הדשא, שהאוויר המקיף אותם צרוב בריח הים, העיניים שלי נופלות על ע'. בחורה צעירה ברגליים יחפות, עם שיער שחור עד לטוסיק, ושלושה קעקועים צרובים על העור החום והחלק שלה. על אחת הרגליים קעקוע של פרפר, על היד קעקוע של חיפושית, ועל הגב קעקוע של טביעות רגליים של כלב. ע' קולטת את הכלבה הרבה לפני שהיא קולטת אותי. היא מלטפת את פטרה בחושניות ומנשקת אותה בעדינות. "שלך הקטנה הזאת?", היא שואלת, לא מרימה את הראש. "היא לא שלי, היא של הטבע, אני רק אימצתי אותה, מהכלבייה העירונית ודחיתי את המוות שלה. מה זה? כמה קעקועים של בעלי חיים יש עלייך?" אני ספק שואל ספק סופר. "אני מתה על חיות, מעדיפה אותם מבני אדם. אתה מכיר את זה שאתה מתחבר יותר לגור חתולים מאשר לתינוקת?" הכלבה אולי צדקה, זה היה מפגש שלא הייתי יכול לפספס. ע' כבשה אותי. לחלוטין. במשך החודשיים הבאים ניסינו לעשות תינוקת ביחד, עד שיום אחד, היא נתפסה על ידי המשטרה בשתיים לפנות בוקר, זורקת דליים של צבע על חנות פרוות בכיכר המדינה. אחרי ששוחררה מבית הכלא, ע' החליטה שהיא עוזבת אותי ואת הארץ. "אני עוזבת לברלין, אני הולכת לאפות עוגות ולמכור אותן בשוק המקומי".

גם אם עוזבים אותך לטובת עוגות מזרח אירופאיות, אי אפשר להיות עצובים לנצח. תל אביב עדיין מלאה בגירויים ופיתויים, ולמזלי, פטרה ופסט (החתולה הג'ינג'ית שלי), לצידי.

את "שמוליק24" הכרתי ברשת. התמונות היו מבטיחות. תוך שעה הוא דפק אצלי בדלת. הבחור היה יפה כמו אל יווני. העניינים התחילו להיות סוערים, עד שללא הודעה מוקדמת "שמוליק24" התחיל להתעטש ולהיות אדום בפנים. אבל ממש. "תגיד, יש מצב שיש לך חתול בבית?". פסט ששמעה את המילה חתול, לא חיכתה שנייה נוספת, והחליטה לקפוץ על המיטה, ולהצמיד את הפרצוף שלה לפנים שלו. "איכס! השתגעת? אני אלרגי לחתולים!", זינק הבחור מהמיטה בעוצמה גדולה כל כך עד כמעט וחבט ראשו בתקרה. "מה אתה רוצה מימני? מאיפה יכלתי לדעת?!" עניתי כשאני מסוכך על החתולה הקטנה. שמוליק עזב מיד. אני נשארתי בכאבים פנימיים, פלוס חתולה. אבל שברון הלב נמשך בדיוק לשנייה. כאילו אני באמת הייתי יכול לצאת עם מישהו שנגעל או אלרגי לחתולים. ואם פסט החליטה לקפוץ עליו, כנראה שהייתה לה סיבה טובה. על החתולה אני לא מוותר. כי גם עם התבונה החתולית, כך למדתי בגופי, אי אפשר להתווכח.