פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      40 שנה אחרי: מכתב השמיניסטים

      השבוע מלאו 40 שנה למשלוח מכתב השמיניסטים לגולדה מאיר. 70 כותביו הם היום בני 58. הם שירתו בצה"ל, השתתפו במלחמת יום הכיפורים, הצטרפו לכוחות המילואים והשתתפו בעוד כמה מלחמות, עד שקיבלו, לפני שנים מעטות, הודעות על שחרורם משירות מילואים לרגל גילם.

      השמיניסטים היוו את אחת מהבלחות האור היחידות באותן שש שנות עיוורון ואופוריה שבין מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור. גם אנחנו, שהאמנו מן היום השביעי כי אסור להישאר בשטחים, חיכינו, עם משה דיין, לטלפון מהמלך חוסיין, וראינו במכתב השמיניסטים חוצפה. לא הבנו איך זה ייתכן שבנו של שר חותם על מכתב כזה, ואיך זה שאנשים צעירים מעלים ספק באשר לתבונתם המדינית של גאוני הדור - גולדה מאיר, ישראל גלילי ומשה דיין.

      טרור היה בארץ וגם בחו"ל. כל יום נהרגו חיילים בתעלה, ותמונותיהם עיטרו את העיתונים למחרת. נשיא מצרים גמאל עבד אל?נאצר הזמין את נחום גולדמן, מי שכיהן כנשיא הקונגרס היהודי העולמי, לפגישה בקהיר, במטרה לסיים את מלחמת ההתשה. גולדה מאיר התנגדה לנסיעתו וגולדמן קיבל את הדין. אז התארגנו השמיניסטים.

      גולדה המשיכה לעשות את כל השגיאות האפשריות. במקום לקבל את הצעת דיין לנסיגה מתעלת סואץ, היא הסכימה ליוזמת רוג'רס, והובילה את ישראל להפסקת אש עם מצרים, אשר איפשרה לה להצטייד בטילים נגד מטוסים ולערער את עליונותו של חיל האוויר. בפברואר 71' דחתה את הצעת יארינג להסדר מדיני בין ישראל למצרים, שהיה מקובל על נשיאה החדש של מצרים, אנואר סאדאת, ואשר היה כמעט זהה לחוזה השלום שחתם סאדאת עם מנחם בגין שמונה שנים אחר כך.

      רבבות פצועים ונכים

      המחיר היה 2,800 חללי צה"ל ורבבות פצועים ונכים. מחיר כלכלי נורא, מחיר מדיני נורא וסטירת לחי לתחושה שניסו לטעת בנו בהצלחה בלתי מבוטלת - שהשטחים שכבשנו במלחמת ששת הימים הם רצועת הביטחון של ישראל.

      אנחנו, שכבר היינו מבוגרים?צעירים בעת מכתב השמיניסטים, שחשנו לא נוח מול חוצפת הנעורים ומהרמיזות על אפשרות לאי נכונות לשרת בשטחים, שראינו ב"מלכת האמבטיה" של חנוך לוין כפירה בעיקר, שחשבנו כי די לדגול בפשרה טריטוריאלית עם איזו ישות ירדנית?פלסטינית שהמציא המערך - אנחנו חייבים לבקש סליחה מעשרות הילדים הללו, כי כאשר אנחנו שתקנו, הם ראו אז מה שנבצר מאיתנו לראות עד למלחמת יום הכיפורים: את עיוורון מנהיגינו.

      40 שנה אחרי, הילדים שלא סירבו פקודה ולא השתמטו משירות, מגדלים כיום את נכדיהם. אבל מכתב השמיניסטים יכול להיכתב שוב. כיום קיימת היוזמה הערבית המוכנה ליחסים עם ישראל, אם נעשה שלום עם הפלסטינים והסורים. ואילו ממשלת ישראל עושה דבר אחד בלבד: מרוויחה זמן.

      ממשלת נתניהו אינה מבינה שהזמן הזה פועל לרעתנו, והוא מקרב אותנו הן להתפרצות האלימה הבאה (שמגיעה תמיד כשיש שיתוק מדיני) והן להפרת האיזון הדמוגרפי ואל הצומת שבו ממערב לנהר הירדן יימצא רוב פלסטיני בשליטתו הישירה והעקיפה של מיעוט יהודי.