ד"ר משה בקר, מומחה לענייני תחבורה ובטיחות בדרכים, טוען כי במקרה של התקפת טילים על ישראל, שאלת המפתח התעבורתית נעוצה בכמות הטילים בה מדובר. "בדרך כלל, אזרחי המדינה נשארים צמודים למקלטים ולמרחבים הממוגנים בעת מתקפה, ולכן כמות התנועה צפויה להיות יחסית נמוכה", אומר בקר. לדבריו, למרות החוסר בכבישים בישראל, לא צפויה בעיית תנועה לכוחות, שכמובן ילוו ויובוקרו על ידי המשטרה והצבא. "במלחמת לבנון השנייה לא הייתה שום בעיה לכוחות להגיע למוקדים שונים באזור חיפה, כאשר נפלו טילים, וכך גם לרכבי החירום השונים".
ומה במידה שתתרחש מתקפת טילים על איזור גוש דן, כזו שתיצור בהלה ובריחה המונית? "זו כבר בעיה אחרת, אומר בקר ומוסיף כי "אז הכאוס ישלוט, מכיוון שצפיפות של כלי רכב במנוסה גוררת אחריה תנועה שאינה מסודרת. במצב כזה, יש לקוות כי כוחות הביטחון ערוכים בכל הקשור לבקרת הרמזורים וכוח אדם של משטרת התנועה על מנת לנסות ולשלוט במצב ולהזרים את התנועה. מדינת ישראל, בשל הצפיפות הגדולה בכבישים, מזכירה כוס מים מלאה שכל שיש להוסיף לה היא טיפה נוספת על מנת שהכול יגלוש".
אין חלופות לעורקי תנועה ראשיים
ד"ר בקר טוען כי למדינת ישראל אין ממש חלופות בכל הנוגע לעורקי תנועה. "המדינה בנויה במבנה צר וארוך, ולכן, מרבית התנועות של בריחה מאזור סכנה צפויות להיות מכיוון צפון דרום, ולכן ישנו מספר מוגבל של צירי תנועה. לכבישים מס' 2,4 ו-6, יכולת מוגבלת ביותר בכל הנוגע למעבר כלי רכב. לדעתי, כביש חוצה ישראל היה צריך להיבנות בסטנדרט מלא של 5 נתיבים, ו-4 נתיבים באזור הפריפריה. משום שנבנה על בסיס האגרה, כאשר ההכנסות משמשות לפיתוחו, דבר זה לא נעשה".
"בשעה שצירי תנועה נחסמים, פעולת העברת הכוחות לפעולה נגדית הופכת להיות פחות יעילה, גורם שעלול לעלות בחיי אדם. מד השני של המטבע, הרכבים התקועים והכבישים החסומים עלולים לפגוע ביעילותם של רכבי החירום אשר לא יוכלו להגיע ליעדם, כמו גם דרגי הפיקוד ומנהלי המערכה".
"אם לשפוט על פי תרגיל כוחות הביטחון האחרון, נראה כי הנושא אינו מטופל בצורה מיטבית ומחושבת, שכן, אילו היה מחושב, היה צורף למצוא חלופות להזרמת התנועה ולהפיג את הפקקים", אמר בקר. "התרגיל מוכיח שהחשיבה והתכנון למניעת מצבים כאלה חסרה ואנו עלולים לשלם מחיר הכבד".