מספר ימים לאחר פרוץ מלחמת לבנון השנייה, ירדו מוחמד ורביע טלוזי בני ה-4 וה-7 לרחוב שליד ביתם בנצרת, וצעדו לכיוון בית דודם הנמצא בסמוך. קטיושה שנורתה מלבנון הרגה אותם במקום. לא הושמעה אזעקה שתזהיר אותם, ולא ניתנה להם בכלל אפשרות להסתתר במקלט, כי פשוט אין בשכונה שלהם מקלטים. אף אחד לא האמין שהטילים של חיזבאללה יפגעו בעיר ערבית, אבל המלחמה הוכיחה פעם אחר פעם כי הטילים אינם מבדילים בין דם לדם. במשפחת טלוזי אמרו אז שלו היתה עירם ערוכה לאסונות ולמלחמות, כפי שמתבקש ונדרש, חייהם של שני הילדים הקטנים היו ניצלים.
מספר ימים לאחר מכן, נפלה קטיושה בתוך מוסך בלב נצרת. המוסך נהרס כליל. חצי שעה בלבד לפני כן היה המוסך הומה אדם, ואילו היתה הקטיושה נופלת אז, היו נהרגים ודאי אנשים רבים. "יכול להיות שמקבלי ההחלטות במדינה מניחים שהמגזר הערבי איננו יעד לתקיפה ושהוא לא ייפגע, אבל הוכח כבר שזה לא נכון", אומר לוואלה! חדשות ראש עיריית נצרת, ראמז ג'ראייסי. כמעט ארבע שנים חלפו מאז מלחמת לבנון השנייה, אולם מעט מאד נעשה כדי להכין את העורף לקראת אפשרות שגם תושבי נצרת ייאלצו להיכנס למקלטים ולהסתתר מפני מטח של קטיושות.
למרות שבעיר בראשה הוא עומד מצב היערכות העורף מעט טוב יותר מיישובים ערבים אחרים, מבהיר ג'ראייסי כי מלבד האזעקות שכעת נשמעות בכל רחבי העיר, לא חלה התקדמות משמעותית בנושא המיגון והמקלטים: "בנוסף לאזורים כמו העיר העתיקה שכמעט בלתי אפשרי למגנם, יש מוסדות ציבור ובתי ספר בעיר ללא מיגון", הוא מגלה. "אזור העיר העתיקה הוא מן הסתם אזור עם רמת סיכון גבוהה כי הבתים שם עתיקים ובלתי עמידים. מעבר לכך, עד שנת 1992 לא נבנו כלל מקלטים ציבוריים, גם לא בבתי ספר, ולא הייתה הקפדה של אף גורם להקים מקלט. בעבר המדינה השקיעה בכל מקום, מלבד המגזר הערבי, במקלוט ובמיגון".
לדברי ג'ראייסי, בכל ישיבה שקיימו נציגי עיריית נצרת עם נציגי הממשלה הסבירו להם האחרונים שאין מספיק תקציב למגן את העיר. "איזה הסבר הגיוני אפשר לתת לתשובה הזו מלבד היבט נוסף של אפליית המגזר הערבי לעומת היהודי? מדוע נצרת עילית מוגנה אך נצרת לא? מדוע חיפה ועפולה מוגנו, אך דליית אל-כרמל לא? אין הסבר אחר. אין מקלטים, אין מיגון אפילו בחלק מבתי הספר ומוסדות הציבור, ואני לא מבחין בשום מאמץ לתת מענה ולשנות את המצב. אם ההנחה הקיימת היא שהמגזר הערבי לא ייפגע במלחמה, הרי שמדובר בהנחה לא נכונה".
"טיפול ממשלתי רע"
כפי שניתן להבין מדבריו של ג'ראייסי, גם יתר הנהגת הציבור הערבי משוכנעת שהפער הקיים בין המגזר היהודי לערבי בנושא מוכנות העורף לאירועים כמו אסונות או מלחמות, הוא חלק אינטגרלי מהפערים הקיימים בכל תחומי החיים. "לאחר מלחמת לבנון השנייה הוקמה ועדה מיוחדת במסגרת ועדת המעקב העליונה לאוכלוסייה הערבית בישראל, שתפקידה היה אך ורק לבדוק את נושא המוכנות של האוכלוסייה הערבית בעיתות חירום ולהגיש דו"חות בנושא", מספר לוואלה! חדשות יו"ר רע"מ-תע"ל, השייח' ח"כ איברהים צרצור. "מהנתונים שפרסמה הוועדה עולה תמונה מאד עגומה. התברר כי מאז 2006 ועד היום ממשלות ישראל לא עשו דבר בנושא מוכנות העורף. לא בנושא המקלטים, לא בנושא הציוד שהיה אמור להימסר למועצות המקומיות ולעיריות הערביות לשעת חירום, ואפילו לא בהתקנת אזעקות. נושא המודעות של האוכלוסייה הערבית בעניין התנהגות בזמן חירום אפילו לא נכנס לתכנית הלימודים, למרות שדרשנו זאת ממשרד החינוך".
"רק לפני כחודש דנו בתכנית המתאר העוסקת במבנים בתוך מדינת ישראל, בעיקר בסקטור הערבי, במקרה שתהיה רעידת אדמה", הוא מוסיף. "מה שהתברר מדו"חות רשמיים שהכינה מחלקת המידע בכנסת הוא שהמצב ביישובים הערבים קטסטרופלי ביותר. אם תהיה חס וחלילה רעידת אדמה בינונית, היא תגרום להרס של יותר מ-70 אחוז מהבניינים שנבנו עד שנות ה-80' בסקטור הערבי. אנחנו דורשים שוב ושוב שהאוכלוסיה הערבית תילקח בחשבון ותיכלל בתכנון האסטרטגי של כל הגופים העוסקים במוכנות מפני אסונות, בין אם זה מלחמות או אסונות טבע. לצערי התגובות הן דלות מאד והטיפול הממשלתי הוא רע בלשון המעטה".
עניין של עדיפות
"אני לא יודע איך זה ברשויות היהודיות, אך אין לי ספק שהמצב שם שונה לגמרי", קובע ח"כ צרצור. "זאת למרות שעיינתי בדו"חות שקבעו שגם שם מצב המקלטים לא טוב. אצלנו לא קיימים בכלל מקלטים. נדיר מאד למצוא מקלט. ואם מוצאים כאלו, הם כמובן לא נהנים מרמה נאותה של טיפול, שיכול להפוך אותם למקומות ראויים לקליטת אנשים במצבי מצוקה. אצלנו עדיין מפגרים. כמי שכיהן עד לפני 12 שנה כראש רשות (ח"כ צרצור כיהן כראש עיריית כפר קאסם נ.י), אני יכול לומר שהדברים התקדמו. אני מקווה שלא ניאלץ להשתמש בכלים הדלים שברשותנו כי אני מאד חושש שלא נוכל לטפל בצורה ראויה בכל התוצאות של אירועים כגון מלחמות או אסונות".
הרי נחתו טילים בנצרת במלחמת לבנון השנייה. מדוע לדעתך המדינה מתעלמת מהיישובים הערבים בכל הנוגע להיערכות העורף?
"התשובה היא פשוטה מאד - ממשלות ישראל לאורך השנים אינן דואגות לאוכלוסייה הערבית. הפיגור נמצא בכל התחומים, כולל בתחום ההיערכות לאסון. סיבה נוספת היא שלאור העובדה שלא קרו בישראל אסונות טבע רבים, קיימת סוג של קלות דעת בנושא. לכן התוצאות הן הרות אסון. קיימת תרבות של אי אכפתיות בנושא הזה. ואם בסקטור הערבי עסקינן, אזי שלא מדובר רק ברשלנות אלא גם בחוסר אכפתיות. גם בתחום ההיערכות לחירום ובכל התחומים באשר הם מאז שנת 48' ועד היום. זה חלק אינטגרלי מהאפליה. ממשלות ישראל משקיעות באוכלוסיה הערבית מעט מאד".
למרות הביקורת הקשה שהוא מטיח במדינת ישראל, סבור ח"כ צרצור שחלה התקדמות קלה אך לא מספקת: "אני לא יכול להגיד שהמצב היום זהה למצב מלפני 20 שנה. דיברתי עם ראשי רשויות והיה דיון מיוחד ומעמיק בוועדת המעקב רק לפני חצי שנה. על שולחן הדיונים הונחו מחקרים רבים והנתונים היו קשים מאד. יחד עם זאת, אין לי ספק שיש התקדמות בנושא הזה ואני מקווה שבתקופה הקרובה תושג התקדמות נוספת. כנראה שהכלים שנותנים לראשי הרשויות אינם מספיקים. הם מנסים לנצל את כל התקציבים הניתנים להם אבל הפער בין הדרוש לקיים עדיין אדיר".
לפניות לניר יהב - nir_yah@walla.com