כל שנחשפים עוד ועוד פרטים על פרשת הקמת מפלצת הענק בגבעת הולילנד בירושלים ופרשת קרקעות המלח בעתלית, התחושה הפרטית והציבורית היא קשה. אם אכן עובדי מדינה בדרגים בכירים קיבלו שוחד על מנת לקדם פרויקטים - הדבר חמור ביותר ויוכרע בסופו של דבר על ידי בית המשפט.
אבל בואו נניח לרגע שלא בוצעו עבירות פליליות או שלא יצליחו להוכיח שבוצעו עבירות על החוק בכל הקשור לפרשות האלה. האם אז נוכל לומר שהכל בסדר? האם אז נוכל לומר שמפלצת כמו פרויקט הולילנד היא דבר ראוי?
בוודאי שלא. הבעיה היא שבמדינת ישראל כל מה שאינו מגיע לכדי חשד בפלילים מתקבל בסופו של דבר כמה שבוצע כדין. אלא שאנחנו צריכים להתחיל לבדוק את כל הליך קבלת ההחלטות בנוגע לפרויקטים במגזר הציבורי, ולא רק כשנחשפים מקרי שוחד לכאורה.
המקרה החמור הוא כאשר עובד ציבור מקבל שוחד על מנת לזרז הליכים או לקבל החלטות לטובת קבלן מסוים. אולם יש גם מקרים רבים שבהם עובד ציבור מקבל החלטות פסולות אשר מנוגדות לאינטרס הציבורי גם ללא שוחד. פרויקטים כאלה יכולים להיות מקודמים על ידי עובד הציבור על מנת להרשים את קהל הבוחרים בלי ליידע לגבי כל המשמעויות העתידיות; או על מנת לשאת חן בעיני חברי מפלגה; או על מנת להיטיב עם חברים; או אפילו סתם כדי להפגין שליטה במוקדי כוח. ודברים כאלה בהחלט קורים במגזר הציבורי.
דווקא על רקע החשדות שנשמעים לאחרונה בנוגע לאישי ציבור ובכירי המשק באשר לקבלת ונתינת שוחד, חשוב להזכיר כי השוחד אינו תמיד הכוח המניע היחיד לקבלת החלטות פסולות הפוגעות באינטרס הציבורי.
לפיכך נשאלת השאלה היכן נמצאות מערכות הבקרה שאמורות לתפקד במבנה השלטוני שלנו, גם ללא מעורבותה של המשטרה.
מערכת בקרה חלשה ורופפת
כל מי שמכיר, ולו מעט, את יופיה של ירושלים ואת הנוף הניבט ממנה ודאי הופתע לראות את מפלצת הענק שקמה, כך לפתע, על גבעת הולילנד בשנים האחרונות. הפרויקט הזה היה מוזר מלכתחילה משום שהוא עמד בניגוד מוחלט לנוף הירושלמי ולסביבתה הטבעית של העיר.
גורמים שונים ניסו להילחם נגד אישור הפרויקט במהלך הקמתו, אך כולם כשלו. הפרויקט הוקם על אף שעצם נחיצותו ופגיעתו החמורה בסביבה היו חשופות לעין כל. המסקנה העגומה היא כי מערכת ציבורית מושחתת יכולה לפעול תוך התעלמות מהאינטרס הציבורי כמעט באין מפריע, כל זאת עד לשלב שבו המשטרה מתערבת בחשד לביצוע עבירות פליליות.
שוב, אם בוצעו עבירות פליליות - על האשמים להיענש. אבל אם אלו שנחשדים כיום בפלילים יועמדו למשפט ויצליחו לצאת זכאים - האם אנו אמורים להגיע מכאן למסקנה שהכל בעצם התנהל כשורה, והפרויקט הזה מתקבל על הדעת? האם רק משום שלא נמצאו הוכחות לפלילים זה אומר שהמניעים או השיקולים שהיו צריכים להדריך את עובדי ואישי הציבור האחראים על הפרויקט היו ראויים?
פרשת הולילנד ופרשת הקרקעות של תעשיות המלח בעתלית מתארות לנו עד כמה מערכת הבקרה הציבורית שלנו חלשה ורופפת, ועד כמה האינטרס הציבורי אינו מוגן במקרים רבים.
לחזק את מוסד מבקר המדינה
בשנים האחרונות הועברה ביקורת על מוסד מבקר המדינה בנוגע לכך שהוא מעורב יתר על המידה בביקורת על החלטות שלטוניות בזמן התהוותן, או אף קודם שביצוע ההחלטות מומש בפועל. אולם דווקא בפרשת שינוי ייעוד הקרקעות בעתלית, מבקר המדינה הוא זה שהגן בזמן אמת על האינטרס הציבורי.
בהרהור שני מתברר כי עלינו לחזק עוד יותר את מוסד מבקר המדינה כדי שניתן יהיה למנוע את מימושם של פרויקטים שמנוגדים לאינטרס הציבורי, עוד לפני שהתגלו חשדות לביצוע עבירות פליליות, גם לפני שאגף החקירות במשטרה נכנס לפעולה.