השבוע שבו חברי הכנסת לעבודתם לאחר פגרת אביב ארוכה. נבחרי הציבור חזרו מהחופשה שופעי מרץ, וחלקם יזדרזו להציף את מזכירות הכנסת בהצעות חוק פופוליסטיות שכל תכליתן לזכות לכותרת בעיתון.
בשבוע שעבר חזינו בדוגמה אופיינית. ח"כ מרינה סולודקין (קדימה) סיפרה כי היא יוזמת הצעת חוק שתאסור על נשים מוסלמיות ויהודיות לכסות את פניהן וגופן בבגד המכונה
בצרפת "בורקה". סולודקין סיפרה שבביקורה בצרפת הזדעזעה לראות מוסלמיות מכוסות בבגדים שחורים מכף רגל ועד ראש, עד שהחליטה לעשות מעשה. נו, באמת. אנחנו בצרפת? האם מישהו מאמין שלנוכח היחסים הנפיצים בין יהודים למוסלמים בישראל יש טעם בהצעת חוק כזו?
מדוע בכל זאת חברי כנסת מתעקשים על הצעות אבסורדיות? פשוט מאוד. רק משום שהם זוכים לשיתוף פעולה מצד כתבים שמחפשים לקדם סיפורים רכילותיים או אזוטריים. העורכים של הכתבים כנראה מאמינים שידיעות כאלה מוכרות עיתונים, ולכן הם מפרסמים אותן בכותרות ענק. סולודקין, לרוב חברת כנסת שקדנית ורצינית, אינה יוצאת דופן.
הצעת חוק עבור כותרת בעיתון
דוגמה נוספת קשורה לח"כ כרמל שאמה מהליכוד. הוא הגיש את הצעת "חוק הפופקורן", שלפיה יוטלו הגבלות על מחירי מוצרי מזון ושתייה בכל אירוע המוני כמו סרטים, הצגות וכדומה. ואכן, אחד העיתונים פירסם את ההצעה על כפולת עמודים כאילו מדובר בסקופ אדיר. אבל אם שאמה דאג למחירים המופקעים, הוא יכול היה ליזום דיון בוועדת הכלכלה, לזמן אליה את נציגי משרד התמ"ת וגורמים אחרים במשק, ולבחון כיצד להפסיק את התופעה של הפקעת מחירים.
יש להתנגד בתוקף לתופעה של הגשת הצעות חוק פופוליסטיות שאין כל סיכוי לחקיקתן, ולמעשה גורמות לזילות החקיקה. במהלך השנים נחקקו מאות חוקים שיזמו חברי כנסת באופן פרטי, ומדובר בחוקים חשובים, כמו חוק חיילים משוחררים שיזם ח"כ לשעבר רענן כהן, חוק המשכנתאות של ח"כ לשעבר שמעון שטרית, חוק הדיור הציבורי של ח"כ לשעבר רן כהן ממרצ, וחוק למניעת כלנתריזם שיזמה קבוצת ח"כים בראשות ח"כ לשעבר אוריאל לין. אבל בשנים האחרונות הולכת וגוברת התופעה שבה חברי כנסת מגישים הצעות חוק פופוליסטיות, שרובן ככולן כלל אינן מגיעות לשלב החקיקה כי חברי הכנסת מסתפקים בפרסום הצעתם.
יש רק דרך אחת להתמודד עם התופעה: להגביל את כמות הצעות החוק שכל חבר כנסת רשאי להגיש. אם כל חבר כנסת יידע שמותר לו להגיש רק חמש או עשר הצעות בשנה, הוא יחשוב פעמיים לפני שיבזבז את הקרדיט שלו על הצעת חוק פופוליסטית.