במדינה נורמלית, את הצעת החוק להגבלת שכר הבכירים שהגישו חברי הכנסת שלי יחימוביץ' וחיים כץ אפשר היה לראות כדוגמא לעימות אידיאולוגי בין כלכלת שוק חופשי לשיטה הכלכלית המוזרה ללא שם הנהוגה בישראל. היבט אחר ומדאיג הוא העובדה שהצעת החוק משקפת את רוח הימים האלה, ימים שבהם חוקים מחליפים נורמות וחברי כנסת קובעים כללי התנהגות ואתיקה למגזר העסקי.
אלו ימים עצובים למדינה שמתקשה להתמודד עם תופעות של שחיתות אישית ושלטונית. זו הצעה חצופה של חברי כנסת חצופים, בהתחשב בהצלחה שלהם עצמם בהתמודדות עם סוגיות תנאי שכר, שחיתות אישית ומוסר עבודה. ספק אם ישנם עובדים רבים במגזר הפרטי שמרוויחים לשעת עבודה כמו חבר כנסת ממוצע, שנהנה מפגרות רבות מספור, שלושה ימי עבודה בלבד במליאה ושאר צ'ופרים.
ומה עם השכר בנמלים?
אם הכנסת רוצה להגביל שכר בחוק, כדאי היה להתחיל עם הגבלות בחברות ממשלתיות ובמגזר הציבורי כולו. לא רק שזהו מגרש המשחקים הטבעי לנבחרי ציבור, שלפרקים מתבלבלים וחושבים שהממשלה והחוק הם תמיד הפתרון, בניגוד למציאות שמוכיחה שהממשלה היא דווקא הבעיה, בעוד השוק הפרטי צריך להתנהל בשלווה ובהגיון עסקי.
האם לאיזשהו חבר כנסת ממפלגת העבודה היה את העוז לחוקק חוק שקובע ששכר בכיר בנמל אשדוד יהיה לכל היותר פי חמש או עשר משכר המינימום שמשולם לאיש אחזקה או אשת ניקיון שעובדת ברציף? ברור שלא. האם חבר הכנסת הסוציאליסט מהליכוד יתן את ידו להצעת חוק שקובעת מגבלת שכר בתעשייה האווירית, אותה הוא מיטיב לייצג במשכן הכנסת.
חוק שכזה ישמח גם הוא את הציבור ויזכה לתמיכה מקיר לקיר, בעיקר כיון שהוא ישים סוף לדו"ח הממונה על השכר במגזר הציבורי. החוק ישים סוף לחגיגות השכר המטורפות ברשות השידור, השלטון המקומי, חברת החשמל ובתי החולים. חגיגות שכר שכל משלם מסים מממן מבלי שאף חבר כנסת חובב כותרות בא לעזרתו.
ברוכים הבאים לוונצואלה
מעטים המעשים שגרועים יותר מחקיקת חוקים, שאיש אינו טועה לחשוב שאפשר ליישם ולאכוף. חוק שכר הבכירים הוא יוזמה שמתאימה לוונצואלה אבל לנו אין את צ'אבס שיגרום למישהו לציית. את השקיפות בכל נושא השכר והדיווחים למשקיעים ולרשות ניירות ערך תחליף תעשיית קומבינות של הטבות שכר אפורות, ללא פיקוח או מיסוי. הספורט הישראלי של בוז לחוק אינו סיבה כמובן להפסיק ולחוקק חוקים. ובכל זאת, נדמה תמיד שקל יותר לעקוף ולזלזל בחוקים מטופשים.