פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      כך דחף אולמרט לאישור הפרויקט של דנקנר

      מפרוטוקול הדיונים במינהל מקרקעי ישראל ב-2003, שבו אושר ההסכם בין המינהל לחברת תעשיות מלח של הדנקנרים עולה כי אהוד אולמרט לחץ בכל כוחו לאשר את ההסכם - "זה בוער בלבי"

      ביולי 2003 נחת מכתב על שולחנו של אהוד אולמרט, שר התמ"ת דאז ומי שעמד בראש מועצת מינהל מקרקעי ישראל. המכתב, ששלח היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, נשלח כשבע שנים אחרי שנחתם הסדר העקרונות בין חברת תעשיות מלח, אז בבעלות משפחת דנקנר, לבין המדינה, בנוגע לקרקעות המלח באילת ובעתלית. על פי אותו הסדר, קיבלה המשפחה זכויות בנייה בשטחי קרקעות בעתלית ובאילת שבהם ממוקמות בריכות מלח. הפשרת הקרקעות לבנייה הקפיצה את שוויין - ואיפשרה למשפחה להתשלט על בנק הפועלים.

      וכך כתב היועץ המשפטי לממשלה רובינשטיין, לשר התמ"ת אולמרט: "מכתבי אליך ואל מנהל המינהל מצביע על חריגות יוצא דופן בהסכם דנן כשמדובר בהיקפי קרקע גדולים ביותר. למיטב הבנתי על גישת המועצה בפרשה להיות מצמצמת וזהירה כגון בשאלה של סיווג הקרקע כעירונית או חקלאית ולנהוג במקרה זה לחומרה ולא לקולא".

      מבקר המדינה הפנה את אולמרט גם לחוות דעת קודמת שלו בה כתב כי "אינטרס הציבור כולל גם הוגנות כלפי צדדים מתקשרים אך אין הוא כולל התפשטות המדינה מנכסיה".

      המכתב של רובינשטיין נשלח לקראת ישיבת מועצת מינהל מקרקעי ישראל שהתכנסה ב-22 באוקטובר 2003 כדי לדון בהסדר בין המינהל לתעשיות מלח - ולקבל החלטה אם לאשר אותו. בראש המועצה ישב אולמרט, שר התמ"ת דאז ויו"ר המועצה, ובין חבריה היו יעקב אפרתי אז ראש מינהל מקרקעי ישראל, שנעצר שלשום בחשד לקבלת שוחד מדני דנקנר כדי לקדם את העסקה בין המינהל לתעשיות מלח. בסיום הישיבה אושר ההסכם בין תעשיות מלח למינהל.

      לידי themarker הגיעו הפרוטוקולים של אותה ישיבה שמרמזים על הניסיונות של אולמרט כמו גם אפרתי לדחוף את המועצה לאשר את ההסדר ולהכיר בקרקע כקרקע עירונית. עו"ד נילי אבן חן מהתנועה לאיכות השלטון מסבירה: "כאשר משנים ייעוד בקרקע חקלאית, בעלי הקרקע כמעט שלא נהנים משינוי הייעוד, בעוד שבהסכם חכירה של קרקע למגורים קיימת אפשרות שבעלי הקרקע יקבלו זכויות משמעותיות בקרקע - כתוצאה משינוי ייעוד".

      רונן שור כהן ממינהל מקרקעי ישראל פתח את הדיון בנושא ואמר: "מדובר בשני מתחמים גדולים אחד באילת ואחד בעתלית. אני אעבור כרגע על סקירה של החוזים עם הבטים של קרקע עירונית וקרקע חקלאית ותיכף אאפיין מה זה קרקע חקלאית ומה זה קרקע עירונית...

      "במהלך השנים זה (ההסדר) גובש. אחרי 25 שנה מיום חתימת החוזה אם לא ייצא לפועל הקרקעות חוזרות למינהל. בחוזה נקבע שלחברה יש 40% מכל מתחם ומתחם, כאשר ניתנה להם אפשרות לנייד 10% מפרויקט לפרויקט. החברות בחרו להעביר 10% מאילת לעתלית כאשר יש להם כרגע 50% ובאילת יש להם 30%. אחרי שהתב"ע תאושר... יוכנו חוזי חכירה... נדרשנו על ידי מבקר המדינה וגם על ידי היועץ, פה מדובר על עסקה חריגה של מעל 100 דונם....

      נציג קק"ל התנגד

      "עשינו בדיקה בהנהלת המינהל בדיון האם מישהו מכיר עסקות דומות שיש לאנשים פרטיים על קרקע עירונית. על פני הדברים כל מי שישבו שם, חברי הנהלה שמכירים את המחוזות שלהם, לא ידעו על עסקות כאלה לגורם פרטי"...

      השר אולמרט אמר: "אני רק רוצה שאלה אחת רונן - אמרת כאן שמשהו בתקופת החכירה מעיד על כך שמדובר בקרקע עירונית"...

      יחיאל לקט, נציג קק"ל במועצת המינהל, לא הסכים עם אולמרט ועם שור כהן: אני לצערי הרב לא רואה אפשרות להצביע בעד האישור של העסקה הזאת. קודם כל, כל הדרך שבה התנהל המו"מ והתנהלה העסקה הוא לא תקין. לא תקין עד כדי כך שאני שמעתי בפעם הקודמת שאין ברירה אלא צריך לאשר את העסקה מאחר שאחרת אנחנו ניאלץ לשלם נזקים מי יודע מה על תוקף זה שכבר חתמו על ההסכם. זה רק הגביר אצלי את ההתנגדות לעסקה מכיוון שפעם אחת צריך לשים לב לשיטה הזאת שאני לא רוצה לכנות בכינויי תואר... זאת עסקה מאוד רצינית, מאוד מקיפה, מאוד נרחבת וללכת בפרוצדורה שהיא לא פרוצודרה שעולה בקנה אחד עם התקנות והדרך הנכונה ואחר כך לבוא ולהגיד... זה לא חשוב שזה לא היה בדרך הנכונה, עכשיו אנחנו לא יכולים אלא לאשר אותה, אני חושש שזה דבר פסול מעיקרו...

      "אין רשות לאף אחד מעובדי המינהל לחתום על הסכם כזה בלי שזה יובא לאישור המועצה... מי נתן רשות על הסכם בסדר גודל כזה ובצורה הזאת ובדרך כפי שזה נעשה למישהו במינהל, כולל מנכ"ל המינהל, מנהל המינהל לחתום על חוזה כזה".

      שור כהן ניסה להשיב ללקט כי זה דווקא טעון אישור ואמר לו: "זה כתוב. הח"מ מתחייבים להמליץ בפני המוסדות המוסמכים של כל צד..."

      אלא שמנהל המינהל יעקב אפרתי קטע את דבריו: "אבל זה לא מועצה זה ועדת משנה. לפני הנהלים שהמועצה אישרה זה היה צריך לבוא להיות מאושר בועדת משנה". לקט תקף אותם ואמר: "מי לא יודע שבהיקף כזה בעסקות מהסוג הזה צריך להביא לאישור. גם לוועדת המשנה אין סמכות עסקה כזו לאשר בעצמה בלי להביא לאישור המועצה".

      אבל זה לא הדבר היחיד שהפריע ללקט. לקט טען במועצה כי אי אפשר להגדיר את הקרקעות בעתלית ואילת כקרקעות חקלאיות: "היועץ המשפטי לממשלה אומר שיש על זה ספק אם זה קרקע חקלאית או קרקע עירונית.... זה לא כל כך פשוט. יש ויכוח".

      גם במקרה הזה אולמרט שוב מגן על עמדת משפחת דנקנר ואומר: "הוא (היועץ המשפטי לממשלה - ש.ש) לא אומר לא - הוא אומר שיש שאלה".

      לקט לא מרפה. הוא אומר בישיבת המועצה: "היום בשנת 2003 אין שום נחיצות לקרקע. להפך אומרים שבעתלית מבחינה תכנונית ומבחינת אישורים ומבחינת מה שקיים בכלל יש עודף גדול של יחידות דיור. קצב גידול האוכלוסייה בעתלית, זה די מפתיע למה דווקא למה בכל המקומות כולם נוהרים ובדיוק לעתלית לא כל כך נוהרים. זה הרי מקום יפה מאוד אבל זאת עובדה. עובדה שלא צריך את הקרקע גם למטרות האלו לכן אני חושב שאין אפשרות לאשר את החוזה הזה במתכונתו הקיימת.

      "אני נורא מצטער", המשיך לקט, "על זה שכאילו נוצר איזה רושם שיש טענות למשפחת דנקנר וכאילו יש ויכוח עם משפחת דנקנר. לי אין שום ויכוח עם משפחת דנקנר. יש לי ויכוח עם המינהל. דנקנר הוא אדם פרטי ואני חושב שלזכות משפחת דנקנר יש הרבה מאוד מפעלים מאוד חשובים והם תרמו לארץ והכל טוב ויפה. הוויכוח שלי הוא עם המינהל שלפי דעתי לא רשאי לאשר ההסכם במתכונתו הקיימת. לכן אני מציע שלא נאשר היום את ההסכם ונבקש דיון מחודש בתנאי ההסכם...".

      אפרתי תוקף בחזרה את לקט: "חיליק למעשה תוקף את המינהל. אני לא האיש שעשה את החוזה... אני רוצה להזכיר לכל החברים, הרי זה לא נעשה היום או אתמול זה נעשה ב-1996 על בסיס התקופה החמה שכל הכלכלה הזאת חגגה וחשבה שכל הזמן אנחנו חיים במחסור. מי שמכיר את התקופה של העלייה הגדולה מי שצפה המשך עלייה גדולה וניסיונות למצוא פתרונות בגדול לכל השימושים.

      מוכרחים לראות גם את היתרונות הגדולים של ההסדר הזה. לכאורה חיליק אומר ההנהלה לא היתה מוסמכת. ההנהלה היתה בהחלט מוסמכת".

      ושוב אולמרט מתעקש: "לאחר בחינה של כמה פרמטרים שהצבנו נוטים לדעה שהמקרקעין המוחזקים על ידי חברות המלח אינם בגדר קרקע חקלאית".

      לשחרר קרקעות

      אבל גם לקט מתעקש: "ספק אם זה עירוני, זה כבר כתוב", הוא טוען בפני אולמרט ואפרתי ומוסיף: "המינהל היה צריך להגדיר את בריכות המלח כקרקע חקלאית".

      אפרתי תוקף אותו בחזרה: "לא נכון. אני מצטער מאוד, אנחנו עושים את זה יום יום. אתה רוצה תהיה אתה מנהל המינהל. העסקה הזו אם מודדים אותה במונחים של היום היא לא כזה אסון גדול ואתם באים ועושים כאילו מי יודע מה. בוודאי במונחים של 96' היא היתה בסדר גמור.

      בשלב מסוים גם אביגדור יצחקי מי ששימש ב-2003 כמנכ"ל משרד רה"מ מצטרף לדיון ותומך במינהל: "אני חושב שצריך לברך את מנהל מקרקעי ישראל ב-96' על העסקה הזו. אני חושב שהיא עשתה עסקה מצוינת גם למינהל... וחבל שהיום אנחנו לא פועלים בדרך הזו ומשחררים יותר קרקעות כי בסופו של דבר תפקידנו הוא לשמור על קרקעות המדינה וגם לשמור על כלכלת המדינה וכלכלת המדינה היום בענף שבו אנחנו עוסקים לא תקום ולא תהיה אם אנחנו לא נביא למצב שהקרקעות יוזלו באופן יסודי ומוחלט. זה הסיכוי היחיד להרים את ענף הבנייה".

      יצחקי מוסיף: "לאינטרס הציבורי הכולל לפי דעתי אין שום ספק שבסופו של דבר בידי הנמענים יש זכויות מתוקף מסמכים שיש בידיהם ולכן הדבר שאני הכי שונא זה להיראות קצת טמבל שבעצם לא מאשר משהו שמישהו יקבל אותו במקום אחר ולכן אני מציע לקצר את העניין ולאשר את זה".

      בהמשך טוען יצחקי: "איזה היגיון יש לזה שקרקע נמצאת לחוף ימים, ימים יפים, למה באשדוד כל הזמן בונים ודווקא בעתלית לא בונים תבדוק את הדברים ותמצא שיש סיבה לחוסר הזמינות. זה לא שייך לכלום, זה המקום הכי יפה בארץ..."

      קובי הבר, נציג הממשלה וכיום בכיר בבנק לאומי נכח גם הוא בדיון ותהה בעיקר לגבי מחויבותו של המינהל לגבי ביצוע העסקה: אני עדיין חוזר לאותה שאלה שעלתה פה כי לדעתי לא תוכן העסקה אלא מה המחויבות שלנו, לאיזה תרחישים נתגלגל... מה נכונות החברה עכשיו לשנות את התנאים פתאום שזה שאלה שמעלה איזה שהם ספקות.

      אולמרט השיב לו: אין טעם להיכנס לזה. זו תהיה שאלה שאם העסקה לא תתבצע וזה יחזור, אנחנו נצטרך להתווכח של מי הקרקע ואם היא כן תתבצע נצטרך להתווכח מה השיעור היחסי של הכסף שיתחלק בין הקק"ל לבינינו. ואני כבר אומר לך שלמרות עמדתו של חיליק המינהל ינהג בהגינות כפי שמתחייב אני יודע שזו טעות אבל אני החלטתי שאם אני אצטרך לעשות טעות אני אעשה טעות לטובתו".

      בהמשך מבקש לקט לדון שוב בסוג הקרקע לצד מחויבתו של המינהל. הוא מפנה את הנוכחים לדברי היועץ המשפטי לממשלה בעניין ומזכיר: "קודם כל היועץ המשפטי מבקש מכל אחד ואחד מחברי המועצה ללמוד היטב את העניין ולפעול לפי אחריותו כאשר השיקול המרכזי הוא שמירת נכסי הציבור למען הציבור והוא אומר..." אולמרט קוטע אותו וטוען: "שזה עם כל הכבוד לא בדיוק תחום האחריות שלו. זה האחריות שלנו.

      לקט ממשיך ואומר: "יבוא לעיונכם של כל אחד ואחד מחברי המועצה לפני הדיון אם לאשר את העסקה או לא. זאת אומרת יש פה הנחה שיש אפשרות"...

      תשעה תמכו שלושה התנגדו

      אולמרט קוטע אותו שוב ואומר: "אפשר לאשר ואפשר גם לא". לקט מנסה לסיים את המשפט: "שיש פה אפשרות לא לאשר את העסקה". ואז אולמרט מסיים את המשפט מבחינתו: "ולשאת במחירים".

      בשלב מסוים אפרתי שולף טיעון נוסף לגבי הצורך לדעתו באישור ההסכם ואומר: "אנחנו כמינהל לצערי הרב לא מצליחים לעמוד ביעדי הממשלה שאומרת לנו כל שנה לשווק 35 אלף יחידות דיור. והם לא סתם אומרים 35 אלף יחידות דיור... אנחנו לא עומדים בזה מספר שנים. ראש הממשלה (אריאל שרון - ש"ש), חדשות לבקרים חוזר ומזכיר לנו, חברים זה יתפוצץ לכם מול העיניים כל הצבר הזה של חוסר של כל השנים, שאנחנו לא עושים... ואני אומר לכם אני לוקח את זה ברצינות... ואין שום סיבה בעולם לדחות את זה... אנחנו צריכים את זה - אין ספק".

      אולמרט שולף טיעון ציוני נוסף: "אני משתף אתכם במצוקותי ובייסורי כשר בממשלת ישראל. אין יום. כמעט אין יום שאני לא נתקל בתופעה שאנשים פרטיים שמשקיעים בחו"ל, שגורמים שהם אוהבים את הארץ הזאת אהבה אמיתית שהם לא רק כרישי נדל"ן שרוצים לגזול הכל ולהפקיע הכל מהמדינה אלא רוצים לתת למדינה כי הם אוהבים אותה, באים ואומרים רבותי אי אפשר לעשות עסקים בארץ אי אפשר לעשות עסקים בארץ... ואתם יודעים למה הם לא עושים עסקים פה? הם אומרים אי אפשר לסמוך על הממשלה, התחייבות היא לא התחייבות, מועד הוא לא מועד, תכנון הוא לא תכנון, על כל דבר מחכים שנים, לא יכולים יותר נמאס לנו.

      "ואני בכל כוחי רץ ממקום למקום ומנסה בכל כוחי לשכנע את האנשים רבותי זה המדינה שלנו ואין לנו אחרת, נשתדל נתייעל נעשה וכו'. עכשיו תראו מה קרה ב-1996. חתמנו על הסכם עם יזם פרטי, אתם יודעים מי דרש לעשות את ההסכם הזה. מי הוא? הכריש נדל"ן הזה? מה פתאום. המינהל יזם את זה. המינהל כפה עליו, הכריח אותו ואיים עליו שאם לא הוא יפקיע לו את הקרקעות.

      "למה? אני לא מתלוצץ אני מדבר כי העניין בוער בלבי. בתום נאומו חוצב הלבבות של אולמרט פנה שר התמ"ת, הממונה על מינהל מקרקעי ישראל לחברי המועצה וביקש מהם, "עם כל הכבוד, לאשר".

      ואז אמר: "בואו נעשה הצבעת ניסיון. מי בעד ההסכם ירים את ידו. 9, אבי זה בוודאי 10. מי נגד ההסכם? 3. מי נמנע? 3.

      נעשה עכשיו הצבעה נוספת רשמית, אמר אולמרט: מי בעד ירים את ידו. 9, ואבי ודאי יהיה 10 כי הוא אמר לי שהוא יצביע בעד. אנחנו ממתינים לו לצרף אותו למניין. מי נגד ירים את ידו. 3. מי נמנע? אבי, אתה בעד העניין? אז תשעה בעד. נגד אמרנו 3. מי נמנע? 3.

      אושר!