היום מציינים ברחבי העולם את יום כדור הארץ בסימן קמפיין הדור הירוק. היום הזה חשוב לא רק מבחינה פרקטית, אלא בעיקר בשל המשמעות העמוקה הנמצאת בתשתיתו - אחוות המין האנושי המתאחד כדי להגן על ביתו, הכדור היפה המכונה "ארץ".
על פי רוב, אדם עושה את חשבון עולמו הפרטי ולעיתים המשפחתי. אם חורג מעורו, הוא מתייחס לעירו ולאזורו, ואם רוצה באמת להגזים - מתייחס לעמו ולארצו. אבל היום הזה הוא הזדמנות לחרוג ממסגר הפרטיקולריזם הלאומי שלנו ולהתייחס למרחב העולמי, לשאת את המבט מעבר לצרכים המיידיים ולחשוב על עתיד הפלנטה שלנו.
חכמינו התייחסו לעניין בדרשה על פסוק מקהלת ז: "ראה את מעשה האלהים כי מי יוכל לתקן את אשר עשית". וכך אמרו: "בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: 'ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן וכל מה שבראתי - בשבילך בראתי; תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי שאם קלקלת - אין מי שיתקן אחריך".
כבר אז ידעו חכמינו שאפשר לגרום לעולם נזקים בלתי הפיכים. אבל המדרש מדבר על עיקרון מכריע לקיומנו: הנשיאה בעול האחריות האנושית. כל אחד מאיתנו הוא אדם הראשון לפחות בעולמו הפרטי, והקריאה העתיקה המהדהדת לאדם עוד בין דפי המקרא היא להיות אחראי למעשיו לא רק מבחינה מוסרית או דתית אלא מבחינה סביבתית (ואולי הדברים קשורים זה בזה).
קיבלנו מתנה, ועלינו להכיר תודה. הכרת הטוב היא שורש האחריות שלא לקלקל ולהחריב את המתנה שקיבלנו. ואולי עוד רעיון טמון במדרש: גן עדן הוא אופציה מתמדת. בכוחנו להפוך את עולמנו לגן עדן או חלילה לגיהינום.
ציונות ירוקה
האחריות המוסרית מפנה אותנו לא רק כלפי חיינו כאן ועכשיו, אלא כלפי הדורות הבאים. קיבלנו את העולם במתנה מהדורות הקודמים, ועלינו להוריש לבאים אחרינו עולם מתוקן וטוב יותר ולפחות לא להזיק לו.
המדרש ממשיך ומביא משל נהדר הקשור לענייננו: "משל למה הדבר דומה? לאישה עוברה (מעוברת) שהיתה חבושה בבית האסורים. ילדה שם בן. גדלה שם ומתה שם. לימים עבר המלך על פתח האסורים. כשהמלך עובר, התחיל אותו הבן צווח ואומר: 'אדוני המלך כאן נולדתי כאן גדלתי; באיזה חטא אני נתון כאן איני יודע!?אמר לו: בחטא של אמך".
בכדור הארץ נולדנו וגדלנו, ואם לא נדע לכלכל את מעשינו ולשמור על אוצרותיו המידלדלים, יהיו צאצאינו נתונים בכלא שנשימתו קשה בשל זיהום האוויר מימיו מקולקלים וצמחייתו מתנוונת. והכל בשל חטאינו כלומר מעשינו היום.
יום כדור הארץ מרומם את מעשיו הקטנים של היחיד לחשיבות עליונה. כך מתאר בן המאה ה12 - הרמב"ם את מאזן הכוחות המוסרי של העולם ותלותו במעשה היחיד וממנו לענייננו:
"צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב וכן כל העולם - חציו זכאי וחציו חייב; חטא חטא אחד - הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה; עשה מצווה אחת - הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה שנאמר 'וצדיק יסוד עולם' - זה שצדק הכריע את כל העולם לזכות והציל".
הנה ההזדמנות שלנו להיות צדיקי יסוד עולם, פשוטו כמשמעו להיות אחראים על יסודות העולם במעשינו הקטנים, בצמצום השימוש המיותר במשאבי הטבע, בניסיון לפתח מקורות אנרגיה חלופיים בעזרת הרוח והשמש במחשבה על סוג הפסולת המושלכת ולהיכן בטיפוח הקשר שבין הנוף לסביבה האורבנית הצפופה, מתוך ניסיון לעצב אופי למקום המגורים שלנו אופי התלוי בטיפוח המשאבים המתכלים של עולמנו.
אם נחזור לרגע אל ארצנו נדבר על "ציונות ירוקה", הדורות הראשונים דיברו על "כיבוש השממה"היום אפשר לדבר גם על טיפוח הארץ וחיזוק הקשר לערכיה הנופיים ולבריאותה של האדמה הטובה שאנחנו יושבים עליה וניזונים ממנה, ושבבוא היום תאסוף אותנו אליה באהבה.