לכל קולי קוראים לאסי

הסיפור שגרם לרבים כל כך לרצות לגדל כלב מסוג קולי, ולכל קולי לקבל את השם "לאסי", מתחיל בפועל בשנת 1937, אך שורשיו נטועים זמן רב לפני כן. לאחר שלחם במלחמת העולם הראשונה, אריק נייט, בריטי יליד יורקשייר שהפך אמריקאי, התבסס כסופר ותסריטאי מצליח. שנים לאחר מכן הוא מחליט לחזור למקורותיו עם הכסף שצבר ולהתיישב בחווה. בהשפעת המקום החדש וכלבי הקולי בהם הוא מטפל, הוא מחבר סדרת סיפורים קצרים לילדים אודות כלבה בשם לאסי. העלילה שלהם מורכבת מחומרים אוטוביוגרפיים בחלקם, ונעה סביב ג'ו, ילד שעם פיטורי אביו הופך חסר כל ונאלץ לוותר על כלבתו האהובה מסוג קולי, שעוברת לידיו של אציל עשיר.

נאמנותה של הכלבה לילד עומדת למבחן קשה בעקבות הפרידה, אבל הסוף הידוע מראש הוא זה שהופך את הסיפור להצלחה כבירה. בעקבותיה, מאוגדים הסיפורים לכדי ספר בשם "לאסי שובי הביתה" שיוצא לאור ב-1938, וזוכה להפוך לקאלט של ממש בארצות דוברות אנגלית.

אולם למרבה הצער, נייט אינו קוטף את פירות ההצלחה. מלחמת העולם השנייה בעיצומה, הוא מציע עצמו לצבא אנגליה ונדחה בשל גילו- ארבעים ושתיים. במקום זאת הוא מגויס בהתלהבות בידי המודיעין האמריקאי ומתמנה לתפקיד בכיר. בעקבות הצלחתו של סרט שנוצר על פי תסריט אחר שחיבר בשנת 1942, הוא משכנע מפיקים לעבד גם את ספר הילדים "לאסי שובי הביתה". אולם בשנת 1943 מופל מטוסו באופן מסתורי וחייו מגיעים לקיצם.

מפיקי הקולנוע של MGM לא בטחו בעלילת הספר כמניבת רווחים גבוהים, והחליטו להפיק את הסרט הראשון בתקציב נמוך ובשחור לבן. לאחר אודישנים לאלף וחמש מאות כלבי קולי לוהקה לתפקיד הראשי כלבה ולקטעי הפעלולים לוהק אחר בשם פאל, השייך למאמן הנבחר רוד ווית'רוואקס. אך דברים נועדו להשתנות. במהלך הצילומים נלקחה החלטה לנצל את הצפת נהר סאן חואקין שבמרכז קליפורניה לצורך השגת צילומים נועזים ועוצרי נשימה. אולם הכלבה שגילמה את לאסי, שרק החלה את אימוניה, סירבה להיכנס למים השוצפים. במקומה נכנס לתמונה פאל שהפתיע את הנוכחים ברפרטור מרשים: הוא שחה בנהר, יצא החוצה, נשכב מבלי להתנער, זחל על צדו ולבסוף שכב מבלי נוע, כמותש לחלוטין. הבמאי פרד מ' ווילקוקס התרשם עד כדי דמעות מיכולותיו של הכלב, ופאל נכנס לדמות הראשית ופצח בקריירה הארוכה ביותר של בעל חיים בקולנוע- שבעה סרטים ושתי סדרות. מכאן, הדרכם של כלבי הקולי לפרסום חובק עולם, התקצרה באופן משמעותי.

אבל לאסי היא לא רק בספר או בסרט. קולי הוא גזע נחשב ומבוקש. כדי להעמיק בנושא ראיינו את מירנה שיבולת, המנהלת, המאלפת והבעלים של חוות שער הגיא משנת 1969 ועד היום. כחלק מעבודתה מאלפת מירנה כלבי קולי המסייעים לחולי אלצהיימר, אוטיסטים וחולי אפילפסיה.

"בלי שום בעיה. כל הגזעים שיש להם פרווה כפולה שהחיצוני קשה יותר ושיש צמר סמיך מתחת מסתדרים עם האקלים. הכלבים שסובלים הם כלבים עם פרווה קצרה כמו פינצ'ר או בוקסר. הפרוות עבור הכלבים הם כמו אצל הבדואים שאם תשים לב, הם מסתובבים במדבר מכוסים מכף רגל ועד ראש."

"קולי, כמו כל כלב- מי שהולך לרכוש אותו צריך ללכת למישהו שמגדל אותו ושמגדל אותו בתנאים טובים. לא מישהו שמגדל אותו כדי לעשות גורים לכסף או מי שסתם שמע על השכן- לי יש כלבה לך יש כלב בוא נעשה גורים. אלא מישהו שמגדל אותו למטרת הגזע, בעל התקן של הגזע. חייבים לראות את האימא ורצוי לראות גם את האבא. בלי תעודות זה בדרך אנשים שלא אכפת להם, שרוצים לעשות המלטה לסיבות לא מוצדקות."

"התרגיל הראשון שעושים עם גור חדש זה לבנות איתו קשר, ושהמקום הכי טוב שלו זה להיות עם הבעלים. כל פעם כשהוא ליד הבעלים הוא יקבל צ'ופרים כמו חיבוק או ליטוף. זה הדבר הכי חשוב וזה הבסיס לכל הקשר. אנחנו מאוד רוצים שהכלב יהיה עבורנו מתוך רצון ושמחה. לא מתוך אילוצים וכוח."

בהכנת הכתבה סייע אבנר רז "הלוחש לכלבים"