מדיניות המכתבים: הפעם החתימות לא יספיקו

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כיהן בראשית שנות ה?80 כסגן השגריר בוושינגטון. בימים ההם, כאשר נדמה היה שהנשיא דאז, רונלד רייגן, מתנהג כלפי ישראל בנוקשות, היתה השגרירות מפעילה את איפא"ק, שהחתימה מאות חברי בית הנבחרים ועשרות חברי סנאט על מכתב לנשיא, והנשיא נרגע.

מאז חלפו כמעט 30 שנה. נתניהו עדיין מכיר את ארה"ב, אבל זו אמריקה אחרת. החתימות לא יספיקו. הטריק הישן מרתיע הרבה פחות. הקלות הבלתי נסבלת שבה חבר קונגרס חותם על מכתבים ועצומות כבר ידועה לכל. הנשיא אובמה יודע שבין חתימות לבין התנגדות למדיניותו בעת מבחן ממשי יש מרחק עצום.

שני בתי הקונגרס מחולקים על פי קווים מפלגתיים ברורים. כשם שהרפובליקנים יתנגדו לכל מה שיעשה, כך כמעט כל הדמוקרטים יתמכו בכל מה שיעשה, ולדמוקרטים יש רוב עצום. נתניהו מחכה לבחירות בנובמבר, ומקווה להישגים של הרפובליקנים. עד אז הוא מקווה להרוויח זמן, ככל שרק יוכל. אבל זה בכלל לא בטוח שהדמוקרטים יאבדו את הרוב שלהם בשני בתי הקונגרס, או באחד מהם, וקרוב לוודאי שאובמה לא יאפשר לו "לשחק בונקר" עד הסתיו.

עובדה היא שחרף מכתב המחוקקים והמכתבים שפירסמו רון לאודר ואלי ויזל, אמר הנשיא דברים חד?משמעיים במסיבת עיתונאים שערך בוושינגטון. הוא קבע שפתרון הסכסוך הישראלי?פלסטיני הוא אינטרס לאומי?ביטחוני חיוני לארה"ב, והוסיף ואמר כי הסכסוך הזה עולה לארה"ב דם וכסף. לא פחות ולא יותר. לנתניהו יש תשובות לכך. לא רעות אפילו. הוא יוכל לומר שארה"ב מוציאה על כוחות נאט"ו הרבה יותר כסף, ואילו כשנאט"ו היתה פרושה גם באזורנו היתה עלותה גבוהה לפחות כמו הסיוע הביטחוני האמריקני לישראל. הוא הדבר גם באשר לדם. הדם הישראלי שנשפך הגן גם על אינטרסים חיוניים לארה"ב באזור.

אבל הצרה היא שאיננו נמצאים במועדון ויכוחים עם אובמה. גם לא בבית משפט. השאלה איננה אם נתניהו צודק או לא, אלא אם הוא מוביל כרגע את ישראל לעימות עם הידידה האמיתית היחידה שיש לנו. זהו דבר שישראל אינה יכולה להרשות לעצמה. אובדן מטריית הידידות האמריקנית חושף אותנו בפני מפגעים קשים. פתרון המשבר אינו טמון בבריחה ובאי השתתפות במפגשים בינלאומיים חשובים כמו ועידת הגרעין שהתקיימה לאחרונה בוושינגטון.

בפגישתו עם אובמה נתניהו התבקש לענות על 11 נקודות. בשובו מארה"ב הוא מיהר לכנס את פורום שביעיית השרים, ונדמה היה שהוא מתכוון להשיב בתוך זמן קצר, לאחר שלא הצליח לעשות זאת במהלך ביקורו האומלל בוושינגטון. הוא חייב להזדרז ולהשיב. עליו להבין לאן קלע את המדינה, מהו המחיר הלאומי שהיא משלמת, עליו להיכנס להידברות מדינית עמוקה עם הממשל, ולדעת שהנשק המדיני הישן שלו הפך חלוד.