שלג על עירי

לפני 50 שנה ירד פה שלג, או שאולי זה היה רק חלום. אני עוד לא נולדתי וגם איילה גזית עוד לא נולדה אבל כך נקרא הפרויקט החדש שלה - Was it a dream - שיוצג בפסטיבל הצילום של ניו יורק החל מה-12 במאי, ושאחד מאוצריו הוא לא אחר מאשר לו ריד.

על שם הפנטזיה זו, בין השאר, נקרא בית הקפה שבו אנחנו נפגשות, קפה שלג שברחוב גאולה בתל אביב.

מתבקש לחלום על שלג בעיר כשאת יושבת בבית קפה עם השפעות אוריינטליות, שותה קפה איטלקי משובח (שנקרא Caffe Diamm, ויש לו את כוסות הטייק אווי הכי מהודרות, אבל על כלים עוד נדבר בהמשך) בחברת אמנית ניו יורקית, ומתעלמת מהשמש הקרה והמוזרה של עונת המעבר.

קפה שלג נולד רק לפני חודשיים, ואיילה באה רק לשלושה שבועות. רוב הזמן היא מעבר לים. כששאלתי אותה לאן תיקח אותי, היא העבירה את הכדור לידיים שלי, ואני באופן טבעי מסרתי אותו לילד החדש בשכונה.

אבל בניגוד לאיילה - שכל הזמן זזה ממקום למקום - נראה שקפה שלג מתכוון להישאר נטוע במקומו. מזכיר לנו שאם שלג לא יירד פה, לפחות ים יש לנו תמיד.

איילה מראה לי את הפרויקט שלמענו נסעה עד אוסטרליה. הוא עדיין בשלב הסקיצה, אבל מדיף ריח של משהו שלם וגמור.
אני תוהה לעצמי מה זה הדבר הקטן הזה שהופך דבר לשלם, וארוחת הבוקר שלנו מגיעה.

קוראים לה בוקר טוב והיא מאד בסיסית ומספיקה לשתיים לא רעבות במיוחד: יש בה שתי ביצים ולחם וירקות וכל מיני גבינות, והיא עולה 28 שקלים. הכול טרי מהשוק, ומגיע במלא צלוחיות, שכשהאוכל נגמר בהן מתגלות להיות מרגשות ביותר.

אלין, הבעלים של המקום, מספרת לי שהביאה אותן מירדן כשערכה מעין טיול שורשים עבור הקפה בו אנחנו יושבות, היא גם מספרת שהן נשברות נורא מהר. זה קצת מעציב אותי וגורם לי לתהות מה יש בשורשים של אחרים שאמור לסקרן אותי בכלל.


קפה שלג פתוח בימים א'-ה' מ-7:00 ועד חצות, ביום ו' עד השקיעה וביום שבת סגור.