סמוך לחלקת הקבר של לוחם גבעתי סמ"ר לירן בנאי באשקלון, התגודדו קרוביו וחבריו, אך כמעט לא נשמעו מילים. הוריו החירשים, גיא וגילה, דיברו ביניהם ועם חברי המשפחה בשפת הסימנים על געגועיהם לבנם, שנפל במרץ 2008 לאחר שעלה עם הג'יפ בו נסע על מטען בגבול רצועת עזה, סמוך לכיסופים. לירן עצמו שימש עד לנפילתו כפה להוריו, אולם מאז נפל, הוריו מתקשים לעכל את גזירת הגורל. מעל לקברו, האב גיא קורא פרקי תהילים ומתקשה להוציא את המילים מפיו.
"בכל פעם שיש אירוע בכיסופים, זה מחזיר אותנו אחורה", מספר גיא בנאי ומסתייע במתרגמת דליה לנקרי, "אנחנו רואים את התמונות שלו לצד יתר חללי צה"ל, וזה מרגיש לנו כאילו הוא פה איתנו. אני כל כך רוצה להחזיק אותו שוב, לחבק אותו, אבל הוא לא נמצא. הכאב והגעגועים מתגברים משנה לשנה. הכאב הוא גדול".
סיפורו של לירן בנאי והוריו ריגש את כל המדינה, כשאביו אמר קדיש בהלווית בנו, בזמן שאת דבריו תרגמו לשפת הסימנים. "הוא חסר לנו בכל, לא רק בעזרה שלו בדיבור", מספרת האם גילה, "מחר יום העצמאות, ואני כל הזמן חושבת שהוא בוודאי היה עושה לנו על האש ועומד מעל הגחלים. אינני רוצה שיזכרו את לירן כמי שהיה הפה שלנו, אלא שייצרב בזיכרון כמי שהיה הבן שלנו. שיזכרו את החיוך שלו, את טוב הלב שלו, את האהבה שהוא העניק לכל חבריו ומשפחתו".
האב גיא מספר כי כל הזמן הוא מדמיין את בנו כשהוא מביט בחבריו, שממשיכים ללוות את המשפחה. "אני עוקב אחרי החברים שלו ששירתו איתו ואחרי חבריו מהעיר דרך הפייסבוק", הוא מספר. "אני רואה שכולם השתחררו, האריכו שיער, כבר יצאו לטיול בהודו, תאילנד ודרום אמריקה, ואומר לעצמי ככה לירן היה צריך להיות היום. בטח היה גם מאריך את השיער, יוצא לטיול שכל כך רצה לצאת אליו אחרי הצבא. הוא כל הזמן אמר לנו, שאחרי שיקרע את התחת בצבא, הוא ייצא לטיול הגדול שתכנן בדרום אמריקה, אבל לצערנו זה לא קרה".
רגע לפני הצפירה, מגיע אל הקבר גם סא"ל אורן זיני, מפקדו של לירן שמבקש מהמתורגמנית לוותר על מאמציה, והוא משוחח עם גיא כרגיל, על אף הקשיים המובנים. החיבוק האמיץ בין המפקד לאב השכול נמשך שניות ארוכות, ואל חלקת הקבר מצטרפים קצינים נוספים הנושאים את הכומתה הסגולה.
"אחת המורכבויות של מפקד הוא לקבל את ההחלטה באיזו חלקת קבר לשהות במהלך הצפירה", מסביר סא"ל זיני, "בחרתי להיות כאן היום ובהמשך היום לבקר את המשפחות השכולות הנוספות. משפחת בנאי קרובה מאוד לליבי מכיוון שלירן היה החלל הראשון שלי כמפקד גדוד, וביני לבין המשפחה התפתחו יחסים קרובים מאוד. לא הכרתי את לירן באופן אישי לפני האירוע, אבל סיפור חייו מדהים. הוא התגייס להיות לוחם למרות ששני הוריו היו תלויים בו מאוד ולמרות הכל שירת בגבעתי, ובסופו של דבר נפל על הגנת המדינה. הוריו הקריבו את היקר מכל".