הצטרפתי למסע בעקבות הרצל שאירגנה ההסתדרות הציונית, בהשתתפות משרד ההסברה והתפוצות ובתמיכת קק"ל, קרן היסוד, ויצו ונוספים, כי חלק ממסע חיי קשור בגבר ייחודי זה שהיה חוזה אמיתי בכל תחומי החיים.
פעמים רבת ביקרתי בבירות אירופה בעולם, אולם הפעם עשיתי זאת בעקבות ומתוך נקודת מבטו של תיאודור (דורי) הרצל. התחלנו בפריז, שם סיקר הרצל את משפטו של דרייפוס ושם כפי הנראה הגיע למסקנותיו הציוניות. שרנו התקווה באולם הקזינו של באזל, וזכיתי לעמוד בדיוק במקום, על הבמה שבו עמד הרצל בנאומו בקונגרס הציוני הראשון. ניסיתי לשחזר במוחי מה עבר עליו, שחשב על אוגנדה באופרה של בריז כשהקשיב לשאונהזר ומה עבר לו בראש כשאמר "ענן שחור מעל אירופה", האם הוא חשב והרגיש שענן של שנאה תהומית ואסון מתקרב לעבר היהודים שנים רבות לפני עליית הנאצים ושואת היהודים?
התקווה לאורך כל הדרך
והנה אני כאן בבודפשט, ונאמר לי שענן שחור של אבק סמיך מהר געש אי שם באיסלנד, מכסה את כל אירופה. אני מחפשת דרכי מילוט - איך אני יוצאת עכשיו מבודפשט ומגיעה הכי מהר לארץ ציון וירושלים ברכבת, באוטובוס? שדות התעופה סגורים בפני...
חרדה משתלטת. אחמיץ את טקס יום הזיכרון, אחמיץ את טקס המשואות. אני? שכל שנה מארגנת לקראת יום העצמאות משדר מיוחד בו יהודי העולם שרים יחד את "התקווה", שירו של העם היהודי?
את "התקווה" שרו יהודים במחנות המוות, את "התקווה" שרו יהודי בודפשט כשהעמידו אותם על גדות הדנובה, קשרו אותם אחד לשני כדי לחסוך בכדורים וירו בהם למוות עד שהדנובה הכחולה הפכה לאדומה.
אני צועדת כאן "במצעד החיים" של יהודי הונגריה ומחפשת לשווא את דגל ישראל. קשה ליהודי הונגריה לגלות הזדהות מוחלטת הם הונגרים ורוצים להיות חלק מהחברה ההונגרית. ממש כמו בעבר, הטראומה של להיות שונים קשה עליהם ולא, הם ממש לא כמו הצוענים...
"התקווה" תושר גם השנה על הר הרצל כי זו מסורת ומסורת חייבת להימשך ויהודי דרום אמריקה ערוכים ומוכנים לקראת המשדר, שעבדתי עליו ארבעה חודשים. ורק הענן הזה, השחור הזה, מעל בודפשט, מקלקל לי את התוכניות.
ענן האפר הוולקני מאיים לקלקל לי ולעוד 120 מנהיגים יהודים את חווית יום העצמאות בהר הרצל. טקס הדלקת המשואות, אמור היה להיות השיא של המסע. הר הרצל, מקום קבורתו של חוזה המדינה, בו מתקיים מידי שנה אירוע מרומם לב, טקס שמאחד את כל אזרחי ישראל באשר הם.