42 שנה אחרי: נמצא מכתב של אב שכול לבנו

מכתב הספד מרגש של אב שכול לבנו שנהרג במלחמת ששת הימים נמצא בעיזבון שנמסר לבית לוחמי הגטאות, שם מקווים כי פרסום התוכן יעזור להתחקות אחר זהות הכותב

קובי מנדל

מכתב הספד של אב לבנו, שנפל במלחמת ששת הימים, נתגלה באקראי בבדיקת מסמכי עזבונו של של אריה (לייבל) קוריסקי. העיזבון נמסר לבית לוחמי הגיטאות. זהות הכותב ובנו שנפל אינם ידועים.

קוריסקי היה דמות מפתח בימים לאחר השואה. הוא עמד בראש "הקואורדינציה הציונית לגאולת ילדים יהודים", ארגון שהוקם על ידי תנועות הנוער והתנועות הציוניות במטרה לפדות ילדים יהודים ממנזרים ומכנסיות. הוא איבד את אשתו ובתו במהלך השואה, ועמד בראש הארגון משנת 1946 ועד 1948, שנת עלייתו לישראל. לאחר מותו של קוריסקי, מסר בנו, משה, את עיזבון אביו לבית לוחמי הגטאות.

להפתעת עובדי הארכיון, בראשותו של יוסי שביט, בין המסמכים הרבים בעיזבון נמצא גם מכתב ביידיש שכתב אב לבנו שנהרג במלחמת ששת הימים, שנה לאחר מותו של הבן.

בתחילת המכתב המרגש כתב לייבל קוריסקי: "נמסר על ידי גיטה ציפליוביץ, מי כתב אותו?". זהויות האב והבן אינן ידועות, אך במכתב כותב האב לבנו על הגאווה שנמלא בה, "כאשר קראתי את העיתונים על גבורתך, כאשר ראיתי בכל מקום את תמונתך, כאשר שמעתי סביב איך כל העם מזכיר את שמך בגאווה". עובדי בית לוחמי הגטאות תירגמו את המסמך במלואו. רמי הוכמן, מנכ"ל בית לוחמי הגטאות, מקווה שעל ידי פרסום המכתב תיפתר התעלומה של זהות האב והחייל.

"מדוע לא בכיתי?"

במטרה לאתר את זהות הכותב ובנו, מערכת וואלה! חדשות מגישה קטעים נרחבים מהמכתב המדובר. אם יש בידיכם מידע העשוי לסייע באיתור הכותב, אנא צרו קשר מוזיאון בית לוחמי הגטאות: חייגו לטלפון 04-9958080, או צרו קשר דרך הכתובת http://www.gfh.org.il/?CategoryID=337.

"בני! היום הוא יום זיכרון לנפילת הגבורה שלך במלחמת ששת הימים של ישראל. כל אדם יש לו את שמחותיו ועצבותו. סביבי ישנם אנשים טובים. הם יכולים להשתתף בצערי. הם יכולים להבין אותי, אך אינם יכולים להרגיש את כאבי, כמוני. כי זה הכאב שלי ואני לא אתן אותו לאף אחד. אני שומר עליו שלא יעזוב אותי, כי הוא איננו מרשה לי לשכוח אותך, בני שלי! רק אתה, בני, תוכל להבין אותי! רק אתה תוכל להשתתף בצערי בלילות שימורים שלי, רק אתה יכול לראות איך דמי מטפטף מלבי השסוע...".

"לא! זה איננו נכון! אתה לא תוכל להבין את זה, אתה לא יכול לראות, אינך יכול להרגיש – כי אינך יותר, בני יקירי. וכאשר אמך נפטרה נשארת לי רכושי היחיד בעולם. לא היה בשבילי דבר יותר טוב, יותר יפה, חכם יותר. ועכשיו אתה איננו!.."

"אני מוכרח להתוודות לפניך, בני! כאשר גדלת והתחלת לבלות ערבים שלמים עם חבריך, ולהשאיר אותי לבד – קינאתי, כעסתי עליך. אל תכעס עלי, בני, על שחטאתי לפניך. ובבת אחת הפכת לבוגר. וכאשר ראיתיך במדי חייל, לא הבנתי איך זה שלא שמתי לב שהנך כבר בוגר? עמדת מולי, יפה, גבוה, עם חיוך על השפתיים. עמד מולי חייל יהודי של צבא עברי. נדמה לי, בני, שמפניך קרן חיוך מאושר. בני - חייל!..."

"אני לא בכיתי. בני, הסבר לי מדוע לא בכיתי? מדוע בלבי התעוררו רגשות אחרים? מה חנק והרגיע את כאבי? רגשות גאווה, רגשות גדלות, וסלח לי, רגשות של גאווה. כאשר קראתי את העיתונים על גבורתך, כאשר ראיתי בכל מקום את תמונתך, כאשר שמעתי סביב איך כל העם מזכיר את שמך בגאווה, רגש חדש, לא מובן, הקיף את נשמתי. התחשק לי לרוץ ברחובות ולצעוק: זה הוא בני!...

"ילדי, הרגשותיי חממו את הכאב הקר כקרח. אני לא יכולתי כלל להבין. איך לא שמתי לב לפני זה איזה בן גדל אצלי! הרי אני הייתי כל חיי אביו של גיבור! עתה אני חושב שהכאב שלי איננו נובע רק מאי שובך, אלא גם מזה שהעלבתי אותך, לא הבנתי אותך, לא נתתי לך את הכבוד הראוי, לא הרכנתי את ראשי האפור לגדולתך..."

"אך עתה אני מתחיל להבין שרק הודות לילדים כאלה, כמוך, אנחנו יכולים לחיות בשקט במדינה שלנו, לבנות בתים, לשתול עצים ולא לפחוד מפני גורלנו. בימי הקיץ החמים, ביום הזיכרון, כאשר מצטלצלות משפתיי מילות הקדיש, אין הם אלה מילות של כאב. זהו שיר הלל לאלוהים שיצר עלי אדמות עם כל כך יפה וגיבורים יהודיים כמו בני! כמו בני...".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully