עבור אלפי חיילים שהשתתפו בקרבות על המדינה, המלחמה עדיין לא הסתיימה, ומלווה אותם כצל כבד עד היום. בין חיילים אלו, סובלים רבים, מאז מלחמת השחרור ועד היום, מהפרעות נפשיות שונות, שהנפוצה בהם היא הפרעה פוסט טראומתית.
כשהביא דוד בן גוריון בשנת 1949 לפתחה של הכנסת את החוק הנוגע לשיקום החיילים שנפגעו בשירות, הוא ציין כי "מלחמת החירות של צבא הגנה לישראל לא היתה כולה זרועה נחת, נצחונות וכיבושים. היה גם צד שני למטבע. שולם מחיר יקר.. נפלו מאות ואלפים מתפארת הנוער שלנו.. אך החללים הם רק חלק מהאבדות. רבים נשארו לשמחתנו בחיים, אך גם הם שילמו מחיר יקר - אבר מן החי". בשונה מלוחמים שנפגעו בקרב, אשר טופלו מיד עם הפגיעה, נפגעי הנפש עשויים לגלות את הפרעתם רק מקץ שנים רבות.
בעשורים הראשונים של המדינה היתה ידועה תגובה של חלק מן הלוחמים בעת הקרב, ותגובה זו כונתה הלם קרב או נוירוזת קרב. ואולם, תגובה זו עשויה היתה לחלוף עם תום הקרב, כמעט כלא היתה, ורק בחלק מן המקרים היא החריפה עם הזמן. רובם של החיילים שתפקדו היטב במהלך הקרבות חזרו לתפקד באופן רגיל גם לאחר שחרורם.
בעשרות השנים שלאחר מכן התבהרה תמונה עגומה במיוחד. לא רק מי שהגיב נפשית בעת הקרב עלול להיות מושפע ממנו. מחקרים הראו כי גם עשרות שנים לאחר החשיפה למראות המלחמה ניתן לפתח תגובה נפשית קשה, לעתים קשה ביותר הפוגעת בתפקודו הבסיסי ביותר של האדם. לכן, סבורים היום רבים מהמטפלים בתחומי הנפש, כי הלוחמים נושאים בנפשם "פצצה מתקתקת", שעלולה להתפרץ בכל רגע בהמשך חייהם.
התגובה המאוחרת לסכנת החיים או לסכנה של שלמות הגוף אותה חוו הלוחמים הוגדרה כ"תסמונת פוסט טראומתית". לא כל הסימפטומים משותפים לכלל נפגעי פוסט טראומה, והדיווחים הרווחים של הנפגעים הם זכרונות חודרניים של האירועים הקשים במהלך היום או בצורה של סיוטים וחלומות חוזרים, מחשבות טורדניות; הימנעות מאנשים, ממקומות, מפעילויות, קהות רגשית, עצבנות כללית, סף תסכול נמוך, קשיי ריכוז, דריכות יתר, קושי בהירדמות, או תופעות דומות.
המאבק המשפטי
מספר הנפגעים מתוך החיילים שהשתתפו בקרבות אינן ידועים במדויק, ואולם מנתוני משרד הבטחון עולה כי מתוך עשרות אלפי נכי צה"ל שהמדינה מכירה כמי שנפגעו עקב שירותם הצבאי, אחוז המוכרים בשל פגיעה נפשית הוא 12%. בסך הכל מעניק משרד הביטחון טיפול פסיכולוגי לכ-11,800 נכים. בישראל קיימת אחת ממערכות הטיפול בנפגעי פוסט טראומה הטובות בעולם ומשרד הביטחון מעניק טיפול נפשי בהקף רחב יותר מהמוענק בקופות החולים, הכולל שיחות ( פסיכותרפיה) ותרופות שמעבר לסל הבריאות.
מפת הקרבות בישראל שרטטה את מימדי התופעה ככוללת מחזורי לוחמים שלמים מהלחימה במלחמות יום כיפור, לבנון הראשונה ולבנון השנייה, אם כי גם חיילים שנחשפו לסיכונים במסגרת מארבים, אימונים או פעילות בט"ש רגילה יכולים להיות מוכרים כנפגעי נפש. נפגע פוסט טראומתי ניצב בפני קשיים מיוחדים בנסיונו לקבל הכרה בפגיעתו ממשרד הבטחון.
ראשית, יש צורך להתגבר על טענה של "התיישנות": משרד הביטחון מפנה לחוק שמחייב הגשת התביעה תוך 3 שנים מאז השירות בו נפגע החייל. דבר זה לא נכון ולא צודק במקרים של פגיעה נפשית, ובמיוחד כלפי אנשים שניסו כל חייהם להתמודד עם הזכרונות, ורק לאחר שנים רבות, ודאי יותר משלוש שנים, נאלצו לפנות לעזרה. ואולם יש מקרים שניתן להתגבר על הפניה המאוחרת.
לרוב הסימפטומים המובהקים של ההפרעה גורמים לרבים לסבול מקשיים ביצירת קשרים אינטימיים, מניתוק חברתי, מהתפרצויות זעם ומקשיי תפקוד בעבודה. בשל כך, לא מצליחים הנפגעים להחזיק מקום עבודה או מערכת זוגית, והנפגע עשוי לעבור תהליך מכאיב של פיטורין או גירושין.
כשמגיע הנפגע להוכיח את תביעתו, טוען משרד הבטחון כי לא הפגיעה בשירות הצבאי גרמה לפגיעה הנפשית, כי אם הקשיים הכלכליים או המשפחתיים הם שגרמו לה. במקרה כזה, מוצב בפניהם קושי להוכיח שכל הצרות הנוספות נבעו כולן מהפגיעה הנפשית. דווקא הניסיון לתפקוד תקין של הלוחם במשך השנים עומד לו לרועץ והשאלה ששואל משרד הבטחון היא מדוע דווקא עתה 'נזכר' בנכותו, אולי בשל הבעיות הכלכליות או המשפחתיות.
טראומה משפחתית
מחקרים הראו כי נפגעי פוסט טראומה חשופים למחלות ולקשיים בריאותיים רבים. מי שמוכר כנפגע בשירותו הצבאי, כמו נפגע פוסט טראומה, זכאי להיות מוכר גם על הקשיים הבריאותיים שנגרמו כתוצאה מהפגיעה המוכרת. כך הצלחנו לשכנע ועדות רפואיות שפגיעה פוסט טראומתית ממלחמת יום כיפור גרמה לאחר 30 שנה לסוכרת ופגיעה כלייתית. צד אפל נוסף של ההפרעה הפוסט טראומתית הוא התמכרויות שונות - עישון, אלכוהול ואפילו שימוש בהירואין הוכרו כחלק מההפרעה.
תופעה ייחודית של פוסט טראומה היא שהפרעה זו משפיעה על בני משפחתו הקרובה של הנפגע, על בת זוגו וילדיו, במה שמכונה "הדבקה" או "טראומטיזציה משנית" של ההפרעה. נשות הנפגעים מדווחות על תחושות קשות של דיכאון, ניתוק חברתי ותופעות פוסט טראומתיות אחרות. הילדים מועדים לקשיי למידה, רגשי אשם, בושה וקושי להתמודד עם מצבי לחץ.
יש להצר שהחוק בישראל אינו מאפשר מתן הכרה וזכויות לכל המשפחות שעברו על בשרן במשך כל השנים את מה שעובר על נפגע פוסט טראומה, שכן, החוק מאפשר הכרה רק עבור השירות הצבאי של החייל עצמו. ואולם המעט שניתן לקבל, שלעתים הוא קריטי לקיום המשפחה, הוא טיפול זוגי.