אהבה ממבט רביעי

מבט ראשון זו האופציה האולטימטיבית. כל הבאות בתור הן רק התפשרות חיוורת. דייטים נבוכים? שיחות בפייסבוק שנולדות משעמום? היכרות עמוקה שמתחילה בידידות? כל אלה הם סתם תחליף ל"מהרגע הראשון שראיתי אותו ידעתי שהוא יהיה בעלי".

לצערי, המבטים הראשונים שלי אף פעם לא היו מוצלחים. הצילינדר שלי - שרק הולך וגדל בעת כתיבת שורות אלו מול המסך - לא באמת מאפשר לי להתמקד במה שנמצא לי מתחת לאף. בראייה לרחוק, לעומת זאת, אני ממש מצוינת. אני אפילו יכולה להגיד שמהרגע הראשון שראיתי את ג'וני דפ, ב'21 ג'אמפ סטריט', ידעתי שהוא יהיה בעלי.

כבר בחמש הדקות הראשונות שלי ב'קואטרו' ידעתי מה אני הולכת לכתוב. המלצר, ששלח לי מבט של "מה את מפריעה לי באמצע הסייסטה?", סיפק לי פסקת פתיחה על כך שחיוך של מלצרים יכול לפעמים לעשות את כל ההבדל.

התפריט שהניח (יותר נכון, זרק) על שולחני היה אמור למלא את הפסקה השנייה, שכן למרות שהמקום מגדיר את עצמו קונדיטוריה/גלידרייה, התפריט היה אימתני וגדוש מדי.

בצד שלל העוגות המתבקשות מן הטייטל מוצעות גם מנות בית קפה, כמו סלטים וארוחות בוקר, ומנות של מסעדה הנחלקות לראשונות (ובהן חציל אפוי עם טחינה וסילאן) ועיקריות (דוגמת סלמון ופסטות). לא צריך להיות גאון בית קפה כדי להבין שתפריט מקושקש ומסורבל שכזה מעיד בדרך כלל על מטבח מקושקש ומסורבל.

בפסקה השלישית הייתי מתארת את ההזמנה: ביקשתי את החציל בטחינה, ואחרי כמה דקות חזר המלצר ואמר שאין אותו. ביקשתי פטריות עם גבינה, וגם אותן לא היה. רק אז בישר לי המלצר שלמעשה אין אף אחת מן המנות הראשונות, משום שכולן נגמרו. מוזר. באין ברירה, בחרתי בארוחת בוקר אורבנית (48 שקלים). ההזמנה הזו עברה בהצלחה.

מכיוון שההתרחשויות עד כה היו מסתכמות בשלוש פסקאות בלבד, החלטתי שמן הראוי להוסיף עוד אחת, קטנה יותר, שתספר על כך שאמנם המקום מכונה גם גלידרייה, ואמנם יש בתוכו מקרר גלידות, אבל הפרט השולי והלא משמעותי - הגלידה עצמה - היה חסר.

אז כפי שאתם רואים, אהבה ממבט ראשון, שני ושלישי לא הייתה פה. אבל אז קרו כמה התרחשויות שגרמו לי להיזכר בראייה הקלוקלת שלי: זה התחיל בקבצן שנכנס למקום ביד מושטת לנדבה ויצא ממנו עם שקית עמוסת מאפים וקפה. משם זה המשיך לשינוי במצב רוחו של המלצר, שהפך בשנייה לחביב ואכפתי. והסתיים בארוחת הבוקר: שתי ביצים, סלט ירוק מגוון וטרי עם רוטב וינגרט עדין ומוצלח, שלושה סוגי גבינות, סלט טונה טעים, סלט ביצים לא פחות ממעולה (אם כי קצת מיותר לארוחה שגם ככה לא סובלת ממחסור בכולסטרול), גרגרי חומוס בשמן זית, מטבוחה פיקנטית ושני סוגים של ריבה, שבהם כיכבה ריבת עגבניות שרי שעדיין ממתיקה לי את חלל הפה; כל זה הוגש עם לחמניית דגנים חמימה וטרייה, מיץ תפוזים שנסחט באותו הרגע והפוך לוהט ושרוף על תקן עקב אכילס.

הארוחה החביבה הזו, מול הבתים היפים שנמצאים בואכה נוה צדק, הצליחו להפתיע אותי ולהעלות בי חיוך.

אז כמו הרבה אהבות אחרות שהיו לי, גם הסיפור שלי עם קואטרו לא התחיל ב"בום" פתאומי. זה קרה לאט, וצמח על אף החסרונות, שבהחלט בולטים.

וממש כפי שבעבר למדתי לחיות עם כפות רגליים מסריחות, עם אובססיות משונות או עם בית שחי שלא שמע מימיו על המושג דאודורנט, אני מניחה שגם עם קואטרו אצליח להתמודד בחיבה רבה. כל זה, כמובן, בתנאי שהוא יסכים לעשות את המאמץ ולבוא קצת לקראתי. ומובן שהחלק הזה תמיד היה בעייתי.

סקס אפיל: עדיין לא
אנשים: מהשכונה
עיצוב: של מאפייה/קונדיטוריה בירושלים
שירות: הפכפך
הפוך קטן: 11 שקלים
ליד ההפוך: אולי גלידה?
גישה לנכים: כניסה יש, שירותים אין
טיפ: לקנות הביתה עוגה - המלצה חמה על הנוגט וקשיו
שורה תחתונה: למרות הכל

קואטרו. לילינבלום 6, תל אביב. טלפון 5105434. פתוח: א'-ה' 7:30-23:00, ו' 7:30 עד כניסת השבת, מוצ"ש עד 23:00.