וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מבעד לחלון

יעקב אחימאיר

15.4.2010 / 7:45

השנה אני קונה דגל. ולאחר שארכוש את דגל המדינה, כנראה מידי המוכר הניצב ליד צומת מרומזר, אתקין את הדגל בחלון מכוניתי.

סברתי כי לקראת יום העצמאות הקרוב אתנער מתחושת הגאווה שיש בתקיעת הדגל בחלון המכונית, אבל מגיע לה, למדינה, שאביע, לשם שינוי, את הזדהותי המופגנת עימה, ולו לימים אחדים, לא רק על ידי עצם שמירת חוקיה כמעשה של יום יום. מגיע לה, למדינה, שאתקע את הדגל במכונית, ודווקא לקראת יום העצמאות הזה, ובהתרסה.

למה התרסה? כי עוד לא היתה שנה שבה נוצרה חגורת שנאה כה גדולה כלפינו. אינני יכול, כמובן, לשנות את מתכונתו של הדגל, אך לכבודה של שנה זו הייתי אף רוקם מילים מסבירות, מנמקות, לצד הדגל המתנופף במכוניתי. כי זו ההפגנה שלי, ומעולם לא השתתפתי בהפגנות. דגלי יתבדר ברוח בהתרסה קודם כל כלפי השופט ריצ'רד גולדסטון אשר הדו"ח שלו גרם לנו לנזק חמור עד כדי בידוד כמעט הרמטי מקרב אומות העולם.

אז אם, במקרה, יצפה גולדסטון בדיווח המצולם על ציון יום עצמאותה של ישראל, ואולי במקרה ייתקל במכונית הנושאת את דגל ישראל, יידע שזו איננה מכונית שרד של ראש מדינה אורח, אלא מכוניתי. ולא רק מכוניתי תתריס אלא המכוניות של עוד רבבות, אם לא מאות אלפי, ישראלים שבהנפת הדגל מתריסים נגד גולדסטון.

מחאה גם על הכפשותיו של ארדואן

ואם גם ראש ממשלת טורקיה יצפה, במקרה, בחדשות, ויראה עוד מכונית הנושאת דגל ישראלי, יידע גם הוא כי הדגל במכונית הוא גם מחאה על הכפשותיו.

מה שיפה בדגל במכוניות הוא שאת התורן הצמוד לחלון המכונית לא ניתן להרכין אלא רק לשבור. וזו דרך לומר לגולדסטון, לארדואן ולאחמדינג'ד כי יכול נוכל לגבור על אמירותיהם הקשות נגד המדינה שלנו. כל אחד מן השלושה, שאולי אין להכלילם בחבילה אחת, אבל כל אחד מהם, לשיטתו ולסגנונו, פגע בנו בשנת העצמאות החולפת פגיעה מכאיבה.

תקיעת הדגל בחלון המכונית אינה התרסה רק כלפי חוץ. הלוא גם בתוכנו יש המתביישים להניף את דגל הכחול?לבן. אם כן, זו עוד סיבה לתקוע את הדגל הקטן בחלון המכונית. כי מי אינו חש כי מתחולל לו, לאיטו, שינוי תת?קרקעי: בעיניהם של חוגים מסוימים הנפת דגל הלאום היתה לצעד המסמל רק קיצוניות, לאומנות, לא עלינו.

כי מי שמותח ביקורת, מוצדקת בעיניו, על מהלכים מסוימים של הממשלה, כבר לא צועד עם דגל המדינה, ומבקש גם להוציא עצמו מן הכלל. הכלל הוא שאכן יש ריבוי דעות בחברה אחת, אבל מעליה מתנוסס לו הסמל המאחד, הדגל. וישנו יום אחד, אחת לכמה שנים, שבו אנו מכריעים אם תלך לה הממשלה לכאן או לכאן.

אבל תמיד, תמיד, יתנוסס לו אותו הדגל.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully