פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ג'ודי שלום ניר מוזס בטור שבועי חדש

      איך אמה ניצולת השואה של ג'ודי התחילה לדבר על הזוועה שעברה, איך הפך הביקור בפולין לשיא הקריירה של בעלה ואיך הבוקר היא בכל זאת עשתה לילד שלה פאדיחות? ג'ודי שלום ניר מוזס בטור שבועי חדש - בין האקטואלי לאישי

      יום השואה מבחינתי הוא היום הטעון ביותר עבורי מכל ימות השנה. לא רואה טלוויזיה, לא מסוגלת לשמוע רדיו או שביב של סיפור הנוגע במה שעברו היהודים בשואה, ביניהם גם כל בני משפחתי מצד אמי פולה ז"ל. כל עיסוק בשואה פורץ לי את הסגר בבלוטת הדמעות, והיות שלבכות זו זכות שאיני מרשה אותה לעצמי, אני משתדלת להמשיך בדרך שבה אני מתנהלת מאז ומעולם ולהדחיק.

      "אמא, את עושה לי בושות"

      אמא שלי אף פעם לא דיברה על זה שהוריה וארבעת אחיה נהרגו בפולין על ידי החיות הנאצים. יום אחד באחד מימי השואה שכבה במיטתה וצפתה בטלוויזיה, היות שהתגוררה מתחתיי, הצלחתי לשמוע את הצווחה שלה ורצתי למטה.

      מתברר שבמסגרת שידורי יום השואה הקרינו בערוץ הראשון תמונה של חייל נאצי עומד ליד שלושה יהודים חרדים קצוצי זקן, ומגחך. אחד מהם היה סבא נחמן שאמי לא ראתה מגיל 14, מהיום שברחה מהבית מצוידת על ידי אמה בתכשיטי המשפחה שהצילו את חייה. היא ברחה ליערות ובכל פעם שסיימה את המעט מזון שהיה לה, היתה מוציאה מהמחבוא תכשיט ומוסרת לאחד הבחורים שדאג להחליפו במזון.

      אמא ביקשה מדליה מזור, הקריינית הוותיקה של ערוץ 1, לנסות לאתר את התמונה, שתלויה היום כמעט בכל חדר בביתנו. הבוקר, אלון, הבן שלי, שהשתתף בטקס של כיתות ז' ליום השואה, הדליק נר לזכר המשפחה והציג את התמונה. הסכר נפתח, עד שקלטתי את מבט ה"אמא את עושה לי בושות, תרגיעי מיד" שלו.

      הדודה חשבה שאמא שלי לא מספיק טובה

      אחד מרגעי השיא של סילבן כשר חוץ מבחינתי, היה הביקור בפולין. ניצלנו את ההזדמנות ונסענו לעיירת הולדתה של אמי. שר החוץ של מדינת היהודים מבקר במקום שבו נרצחו באכזריות כל בני משפחת אמי. ראש העיירה ירד לקראתנו, קצת חשש שבאנו לתבוע רכוש, אבל לא, באנו רק להכריז שעכשיו יש לנו לאן ללכת - שזועה כזאת לא תחזור על עצמה.

      אמא שלי הפכה להיות פרטיזנית. אישה חזקה ומדהימה, מדריכת נשק בהגנה, שלימדה את אבי, רווק בן 36, כמעט צבר, מבוגר ממנה ב-12 שנה, להשתמש בנשק.

      השאר היסטוריה. כולל הדודה חמדה שחשבה שהפליטה מפולין לא מספיק טובה בשביל אבא שלי, שכנראה ממש לא התייחס אליה, ובצדק.

      ומילה קטנה לסטיב

      איכשהו, סמלי להתחיל את הבלוג שלי דווקא ביום הזה - יום שמסמל עבורי יותר מהכל את הצורך שלנו במדינה שלנו. בתוכן: בעיות ושאר עניינים כאלה או אחרים, הקשורים ישירות או בעקיפין לארצנו הקטנה, המאד בעייתית מכל הבחינות שאפשר להעלות על הדעת, מהיום והלאה - כאן בוואלה! חדשות.


      נ.ב. סילבן, ממש אין צורך להיכנס למקלט כפי שאתה חושב. בכל אופן, עדיין לא.