כמה שעות לפני שבוושינגטון תיפתח ועידת הגרעין, ועידה שבה ישתתפו ראשי מדינות מכל העולם, ניתן כבר לקבוע שבשורה גדולה בכל הקשור לעצירת תוכנית הגרעין האירנית לא תצא מכאן. הצהרת הסיכום כבר מוכנה והועברה למשלחות, החזון לעולם נטול גרעין יישמע בכל נאום, אבל הבעיה אינה תלויה במדינות המשחקות לפי הכללים, אלא באלה שמתעלמות מהם ולועגות לקמפיינים המפוארים בדרך לשלום עולמי.
בישראל מציגים את הגרעין האירני כאיום מספר אחת, אבל סקירה מהירה של מרוצי גרעין נוספים במזרח התיכון ובעולם האיסלמי מגלה, שלפעמים המכה מגיעה דווקא מהצד העיוור. פקיסטן ממשיכה במירוץ החימוש שלה, ולמרות שלכל העולם נוח להשלות את עצמו שהיא מתכוננת לשלב יום הדין בעימות שלא נגמר מול הודו, הרי שמדינת הענק הזו מהווה גם איום של ממש על ישראל. כוחות איסלמיים בוחשים במדינה חסרת היציבות הזו, והחשש הוא שארגון איסלמי קיצוני כדוגמת אל-קאעדה ישים יד על נשק גרעיני שברשותה.
גם צפון קוריאה המסתורית והרחוקה משחקת תפקיד מרכזי במזרח התיכון. משטר האימה של קים ז'ונג איל כבר הצליח, כך על פי פרסומים זרים, לסייע לסוריה להקים את המתקן הגרעיני בצפון המדינה שהושמד, על פי אותם פרסומים, על ידי ישראל. ניתן להניח שזו אינה המעורבות היחידה של צפון קוריאה באזור, שכן החרם והבדידות שבהם היא נתונה יכולים לדחוף אותה לזרועות מדינה או מדינות ערביות, שהכסף מונח בכיסן.
הכלים של אתמול לא רלבנטים
כמעט שלושה עשורים חלפו מאז שישראל השמידה את הכור בעירק ומנעה מסדאם חוסיין להשיג נשק גרעיני. ההישג האדיר של חיל האוויר אז אינו יכול לשמש כלי מבחן לאתגרים מולם ניצבת ישראל היום. ריבוי ספקי המידע והחומר הגרעיני ברחבי העולם, הופכים את משימת האיתור והבקרה של גורמי המודיעין לכמעט בלתי אפשרית, לעומת המצב ששרר בראשית שנות השמונים. בשנת 2010 כבר לא מדובר במדינה שקונה כור ממדינה אחרת, בגלוי או בחשאי, ועכשיו זה משחק של כולם נגד כולם: מדינות, חברות פרטיות, ארגוני טרור ומתווכים שעושים על הכול כסף טוב.
ההסכם שחתם נשיא ארצות הברית ברק אובמה עם נשיא רוסיה דמיטרי מדבדב בשבוע שעבר בפראג הוא תשובה טובה לשאלה לא רלוונטית. זהו הסכם שהיה מתאים בתקופת המלחמה הקרה בהן וושינגטון ומוסקבה איימו האחת על השנייה. אבל באותן שנים גם לכולם היה ברור איפה נמצאים הטילים ואיפה מונח הכפתור האדום. היום איש לא יודע לענות בוודאות על השאלות הבסיסיות ביותר.
אם יש בשורה אחת שצריכה לצאת מועידת הגרעין, הרי שהיא אינה הצהרת הסיכום אלא ההבנה שהרע עוד לפנינו. שאנחנו בפתחה של תקופה, שבה לכל טרוריסט עם כסף יהיה מתקן שיגור גרעיני ביד.