"ביטחון המדינה" - צמד המילים שזה שנים מהלך אימים על כל רשויות המדינה, השפיע הפעם גם על בתי המשפט, שנענו לבקשת מערכת הביטחון והוציאו צווי איסור פרסום גורפים על פרשה שכונתה על ידי העיתונאית האמריקנית ג'ודית מילר, זוכת פרס הפוליצר, "שערוריית הצנזורה הישראלית". "הצנזורה הישראלית ידועה כהפכפכה במיוחד, ובתי המשפט בישראל מגיבים, באופן מסורתי, בחיוב לכל דרישותיה לחסום הפצה של מידע, שעלול לגרום נזק או לסכן את ביטחון המדינה", כתבה מילר.
אכן, חרפה לדמוקרטיה הישראלית, שסיפור שנוגע לנו מתפרסם בכלי התקשורת הכי נחשבים בעולם - ה"וושינגטון פוסט", ה"אינדיפנדט" הבריטי וה"ג'ואיש טלגרף". ואילו בישראל, בגלל צו איסור פרסום דרקוני, פרסומו נמנע כבר ארבעה חודשים. ורק צדיק אחד בסדום, ח"כ ד"ר נחמן שי, שכדובר צה"ל לשעבר ודאי שאיננו חרד פחות מכל אחד אחר לאינטרס הביטחוני, דרש הסברים ממערכת הביטחון.
מדובר בתופעה חמורה ובלתי נסבלת, ששמה ללעג ולקלס את חופש העיתונות, את זכות הציבור לדעת ואת הדמוקרטיה. אך מה שחמור הוא שמי שאחראי לאיסור הפרסום היא לא הצנזורה הצבאית, אלא דווקא בתי המשפט.
שימוש יתר באיסור הפרסום
שימוש היתר שעושה מערכת הביטחון באיסור הפרסום לא החל היום. כך היה במקרה של תא"ל יצחק יעקב ("יצה"), שבמשך תקופה ארוכה פרטי הפרשה בעניינו היו אסורים לפרסום. כך היה גם בעניינו של סוכן המוסד לשעבר, יהודה גיל, שהתקשורת העולמית פירסמה על דבר מעצרו ומשפטו, ואילו כאן נכפתה על העיתונות הישראלית דממה מוחלטת.
הטענה המוכרת לעייפה של מערכת הביטחון היא שמדובר ב"ביטחון המדינה". אולי לא ניתן לשלול טענה זו כשמדובר בתחילת חקירה, ואז צריך לערוך איזונים בין חופש המידע לבין ביטחון המדינה. אך האם ניתן לטעון שהטיעון הזה תקף לאחר כל כך הרבה חודשים של איסור פרסום, כשבכל העולם פרטי הפרשה גלויים לעין כל ומעוררים גלים?
דיון ציבורי, גם בסוגיות רגישות, הוא מנשמת אפה של הדמוקרטיה. חיסיון גורף כל כך מונע מאזרחי ישראל לדעת, ואינו מאפשר ביקורת ציבורית ודיון ציבורי. האם במערכת הביטחון מודעים לכך שגם להפיכתנו בעיני העולם הנאור למדינה ששוררת בה צנזורה חשוכה, נוסח סין ואיראן, שעוצרת אנשים במחשכים ומטילה על כך איפול, יש מחיר ביטחוני?
הפרסומים של הפרשה שמים ללעג את כל נושא צווי איסור הפרסום. ההסברים שדרש חבר הכנסת שי הם תמצית שליחותו של חבר כנסת - להעלות נושאים "עלומים" ולבקר החלטות של מערכות השלטון כדי להגן על ערכים של דמוקרטיה וחופש העיתונות. אך לא רק ח"כ נחמן שי זכאי לתשובה מנומקת על שאלתו. גם אנחנו, הציבור, זכאי לדעת מה קורה.
ובאשר לבתי המשפט, אם הם רוצים להציל מעט מכבודם האבוד, כדאי שיפנימו שגם רשויות הביטחון אינן עומדות מעל החוק ומעל ערכי הדמוקרטיה הבסיסיים.