לפני שנתיים הפתיע יועץ ממשלת כווית, סאמי אל-פרג', כשאמר שאם אירן תפתח פצצה גרעינית, מדינות המפרץ תבקשנה הגנה מישראל וארה"ב. "איני דוחה את הרעיון שישראל תעניק לנו מטריה גרעינית", אמר. מספר ימים לאחר מכן הוסיף אל-פרג', העומד בראש המרכז הכוויתי ללימודי אסטרטגיה ומי שמדבר מגרונם של ראשי הממשל במדינה, כי "השמדת יכולות הגרעין האירניות צריכה להיות אינטרס של מדינות המפרץ". בהתייחסו לתקיפה ישראלית אפשרית באירן, אמר בגילוי לב: "אם לומר בכנות, ישראל תשיג הישג אסטרטגי ענק עבור מדינות המפרץ".
כן, לא רק ישראל מודאגת מהגרעין האירני. בנוסף לישראל ולרוב מדינות העולם המערבי, גם חלקים נרחבים מהעולם הערבי עוקב בחרדה ובאימה אחר אלפי הצנטריפוגות המסתובבות בכורים הגרעיניים ברחבי הרפובליקה האיסלמית. זה לא סוד שבעיקר מדינות המפרץ חוששות. הקרבה הגיאוגרפית של מדינות אלו לאירן והשאיפות הבלתי-מוסתרות של אירן להשתלט על המפרץ הפרסי (היא רואה אותו כ"פרסי" בעוד שמדינות המפרץ רואות אותו כ"ערבי"), גרם למרבית מדינות המפרץ להתריע מפני הגרעין האירני. שר החוץ הבחרייני הגדיר לא מזמן אף את הגרעין האירני כ"איום הגדול ביותר על האזור".
מנגד, מדינות אחרות במפרץ, כגון קטאר, הנחשבת בשנים האחרונות לבת-ברית חדשה של אירן, מסרבות ליישר קו עם יתר מדינות המפרץ המפוחדות והן ממשיכות להשמיע הצהרות פייסניות בדבר זכותה של אירן לאנרגיה גרעינית לשימוש אזרחי. אולם למרות העמדה הקטארית אפשר לומר כי בחודשים האחרונים, בעיקר בשל החשש מפני המדיניות רכה של נשיא ארה"ב ברק אובמה כלפי אירן, מביעות יותר ויותר מדינות ערביות את דאגתן מהגרעין. הדברים שאמר הבכיר הכוויתי מבטאים את הלך הרוח החדש בקרב אותן מדינות, בעיקר במפרץ הפרסי, לפיו יש לשתף פעולה עם ישראל כדי למנוע את הסכנה מאירן.
נשק גרעיני = חסינות
"מדינות המפרץ אכן חרדות ומבוהלות מאפשרות שאירן תחזיק בנשק גרעיני משום שהן יודעות שהן תהיינה הקורבן הראשון שלו", מסביר לוואלה! חדשות פרופ' אייל זיסר, ראש מרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב. "למדינות המפרץ המבוהלות מגרעין אירני אפשר להוסיף גם את ירדן ומצרים. כלומר, מדובר בכל המדינות הערביות המתונות והפרו-מערביות שנמצאות במנה הראשונה של הסעודה האירנית או שיש להן תפיסות עולם שמרגיזות את אירן".
מה שברור לכולם הוא שאם תחזיק בנשק גרעיני, תהפוך אירן למנהיגה הכול-יכולה של העולם המוסלמי ושל המזרח התיכון. "החשש של מדינות המפרץ הוא לא מהשימוש בגרעין על ידי אירן אלא ממה שהוא מאפשר לה", קובע פרופ' זיסר. "אירן הרי לא תמהר להשתמש בנשק גרעיני כנגד מישהו משום שאין היגיון בזה. אם היא תשתמש בו מול מדינות במפרץ, השפעות הגרעין יגיעו חזרה אליה ויפגעו גם בה. החשש האמיתי הוא מכך שנשק גרעיני ייתן לאירן חסינות, תחושה של עוצמה וביטחון עצמי ואז היא תוכל להיות מסוכנת יותר ולעשות דברים שהיא לא מעזה לעשות היום. היא תוכל, למשל, לחתור ביתר שאת תחת מדינות המפרץ ולהעמיק את המעורבות שלה באזור באמצעות חיזבאללה בלבנון וחמאס ברצועה. הסכנות האלה גדולות יותר".
הסכנה: מרוץ חימוש
קיים חשש נוסף והוא שהנשק הגרעיני האירני יצית מרוץ חימוש בהובלת מצרים וערב הסעודית, שתי המדינות הערביות המרכזיות במזרח התיכון. "קיים חשש גדול שמספר מדינות ערביות יגידו לעצמן שלאור ההתפתחויות המדאיגות באזור, קרי השגת נשק גרעיני על ידי המשטר באירן, הן גם כן צריכות נשק גרעיני", אומר פרופ' זיסר. "באזור רגיש כמו שלנו לא מומלץ שנשק גרעיני יסתובב יותר מדי. קשה לדעת לאילו ידיים הוא ייפול בסופו של דבר. נשיא מצרים מובארק היה עכשיו חולה, דבר שהעלה ספקולציות סביב התעוררות משטר חדש במדינה. בהחלט אפשר לתהות מה היה קורה אילו היה נופל נשק גרעיני לידיו של משטר כזה".
אם עד היום חששו מדינות ערב להביע התנגדות פומבית להתגרענות האירנית מחשש שהמאמצים האמריקאים ייכשלו והם ימצאו את עצמן כאויבות של משטר אירני גרעיני, הרי שעם העמקת העימות במזרח התיכון בין הגוש המתון (מצרים, ערב הסעודית, ירדן ומדינות המפרץ) ובין הגוש הרדיקלי (אירן, סוריה), נשמעים יותר ויותר קולות במדינות ערב הקוראים לאירן להפסיק את פרויקט הגרעין. יחד עם זאת, הקולות הללו אינם רבים. הם נשמעים לרוב מגרונם של אישים ערבים זוטרים או עיתונאים, והם לא מצליחים לייצר חזית ערבית אחידה נגד הגרעין. "המדינות הללו חלשות ונרפות", טוען פרופ' זיסר. "הן חוששות שאם יקרה משהו, אירן תפגע בהן. לכן נוח להם שמדינות אחרות יעשו את העבודה בשבילן. וכרגע מי שעושות את העבודה בשבילן הן ישראל וארה"ב".