דבר אחד טוב יצא לנו מן המשבר עם ארה"ב: רעיון ההבל של שיחות קירבה בינינו לפלשתינים עבר מן העולם ככל הנראה. כיוון שהפלסטינים הועלו על העץ המפורסם של הקפאת ההתנחלויות, ולא יכלו לרדת ממנו גם לאחר הפשרה הגרועה שהשיג המתווך ג'ורג' מיטשל (עשרה חודשים של הקפאה חלקית מאוד), העלה מיטשל פשרה תמוהה עוד יותר: שיחות קירבה בין נציגי ממשלת ישראל לנציגי הרשות.
עלבון לאינטליגנציה
היתה זו הצעה תמוהה משום ששיחות קירבה, שבהן מוזמנים שלושה גורמים למקום אחד והמתווך עובר בין היריבים ומנסה להגיע לפתרון, מתקיימות רק כאשר הצדדים אינם מדברים זה עם זה. אנחנו מדברים איתם כבר יותר מ?17 שנה, והצעת מיטשל לעקוף את הבעיה - שהוא עצמו יצר - היתה פשוט עלבון לאינטליגנציה.
ועתה נוצר, לכאורה, "שוק" חדש: מעתה יש דברים שישראל אמורה להסכים להם לצורך שיחות הקירבה, ויש מהלכים, מרחיקי לכת יותר, שאותם עליה לעשות כדי לקיים מו"מ ישיר. הפלסטינים, מצידם, כבלו את עצמם במנדט שאותו ביקשו, וקיבלו, מן הליגה הערבית, ואשר הגביל אותם לארבעה חודשי שיחות קירבה בלבד. הידיעות על תוכניות נוספות לבנייה בירושלים שמעבר לקו הירוק נטלו מהם גם את המנדט הצנוע הזה. בינתיים. כך הצליח מיטשל החביב והכושל לסבך גם את הממשל של הנשיא אובמה, גם את ממשלת ישראל בראשות נתניהו, וגם את הרשות בראשות מחמוד עבאס.
אובמה הסתבך עם תביעתו להפסקת ההתנחלויות. זו תביעה נכונה אמנם, אבל היא לא היתה צריכה להפוך תנאי למו"מ. אחר כך הוא הסתבך עם הסכמתו להקפאה חלקית מאוד, הסכמה שלא יכלה לספק את הפלסטינים. נתניהו הסתבך עם הסכמתו ל"השהיה", הסכמה שגרמה לכעס מצד הימין אך לא הספיקה לחידוש המו"מ עם אבו מאזן. הסיבוך הנוסף כרוך בהגבלת זמן ה"השהיה" לעשרה חודשים. אם בתומם יחדש את הבנייה - יסתבך עם האמריקאים. אם לא יחדש - יסתבך עם הימין. וגם עבאס מסובך. הוא הסתבך בענפי העץ הגבוה שאובמה העלה אותו עליו, נאלץ להסכים לפשרת שיחות הקירבה, פשרה שאינה רצויה לאיש, ומצא עצמו מקבל תעודת הכשר מעמרו מוסא במקום לשמור על עצמאות ההחלטה.
במהלך המשבר הבלתי מתוכנן בין נתניהו לאובמה הועלו תביעות אמריקאיות שאינן אלא מינוף אמריקאי של שגיאות נתניהו, כולל דבריו המיותרים בוועידת איפא"ק. אם התביעות הללו, או חלקן הגדול, לא ייענו - סביר שלא יתחיל שום תהליך מדיני, גם אם מיטשל יסיים את חופשת הפסחא שלו ויגיע אלינו להזדמנויות צילום נוספות.
אם, לעומת זאת, ייענו הדרישות האמריקאיות, או, לפחות, חלקן הגדול - לא תהיה שום סיבה שלא לפתוח, סוף סוף, בשיחות ישירות בין נציגי ממשלת ישראל לנציגי אש"ף. עמדות הפתיחה של הצדדים אינן מבשרות בהכרח על סיכוי להסכמות מהירות, אך תהיה זו הזדמנות חשובה לדיון רשמי בנושאי ליבת הסכסוך בין ממשלת ימין ישראלית להנהגה הפלסטינית. זה לא קרה בממשלת נתניהו הראשונה, ולא בשתי ממשלות שרון. זה גם לא היה קורה בשיחות הקירבה. ז"ל.