גלגולו של צו איסור הפרסום בפרשת ענת קם

צו איסור הפרסום בדבר מעצרה של ענת קם הוטל באמצע דצמבר 2009 והוארך שוב ושוב על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב. אחד הפרסומים הראשונים בנושא הופיע באתר העין השביעית בתחילת ינואר 2010. חנוך מרמרי, עורך עיתון הארץ לשעבר, התייחס לכתבתו של אורי בלאו ממוסף הארץ וכתב על היחס שבין עיתונאי למקור. בין השאר, כתב מרמרי כי "כשהארץ, או עיתון אחר, מפרסם מסמכים סודיים שהודלפו לו, הוא מבצע סיכול ממוקד של המקור". שבועיים לאחר מכן פורסם באתר nrg מאמר תחת הכותרת "איך עיתונאית עצורה חודש וכולם שותקים".

למרות פניות חוזרות של חדשות 10 ועיתון הארץ לבית המשפט בבקשה להסיר את הצו, בית המשפט נענה לדרישת הפרקליטות והשב"כ והשאיר את הצו הגורף על כנו. הדיון הבא אמור היה להתקיים ב-12 באפריל.

יריית הפתיחה בדרך להסרת הצו נורתה ב-29 במרץ, אז פרסם אתר האינטרנט היהודי אמריקאי JTA את הפרשה. בימים שלאחר מכן צוטט האתר על ידי האינדיפנדנט הבריטי וסוכנות איי פי ומכאן הדרך לפרסום בכל העולם היתה קצרה. בניגוד לאיסור מטעם הצנזורה, במקרה של צו איסור פרסום, התקשורת הישראלית אינה יכולה לצטט מקורות זרים, אולם ב-1 באפריל פרסם העיתון ידיעות אחרונות ידיעה תחת הכותרת "מה השב"כ לא רוצה שתדעו" שהפנה את הקוראים לאתרי האינטרנט בעולם.

ביום שני האחרון פרסמה העיתונאית ג'ודית' מילר את הסיפור באתר הדיילי ביסט ולמחרת הביא ידיעות אחרונות את מאמרה, אולם השחיר את החלקים האסורים על פי צו. באותו בוקר התייחסה נשיאת מועצת העיתונות השופט בדימוס דליה דורנר בראיון לגלי צה"ל לפרשה ואמרה: "אם כל העולם יודע, זה מופרך להוציא צווי איסור פרסום". כמה שעות לאחר מכן חשף העיתונאי נתן זהבי את פרטי הפרשה.

חדשות 10 ועיתון הארץ פנו לבית המשפט העליון בבקשה שיורה לבית המשפט המחוזי להקדים את הדיון בהסרת הצו. השופט גרוניס העדיף לא לקבל החלטה והמליץ לבית המשפט המחוזי להקים את הדיון בצו. הבוקר כאמור חשף ראש השב"כ את פרטי הפרשה.