פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שחרור שליט גובר על השמחה הפלסטינית

      לא משנה כמה שמחה יביאו לרחובות עזה ורמאללה האסירים הפלסטינים שישוחררו בעסקת גלעד שליט, רמי שני מסביר למה חייבים לחתום עליה כמה שיותר מהר

      פרנמבוקו הוא רחוב בריו דה ז'נרו, המשמש זירת קרנבל למאות אלפי ברזילאים ותיירים ממדינות רבות, בזמן החגיגות בעיר. בכל יום רגיל יש בו חנויות שמאפיינות רחובות ראשיים בעיר מודרנית. חמישה ימים בשנה הוא הופך למועדון ריקודים עממי, ענק ופתוח. אחר כך הוא שב לאפרוריות קשת היום בברזיל. פוליטיקאים ישראלים רבים כבר אמרו: אנחנו מוכנים לראות רחוב כזה גם בעזה, אחרי ביצוע עסקה להחלפת שבויים, במהלכה יוחזר גלעד שליט למשפחתו וביתו.

      צהלות הרחוב הפלסטיני, תורגמו פעמים רבות לפעולות איבה כלפי ישראל. גורמי ביטחון סבורים, שהן מביאות גם לעלייה בהתגייסות תושבים (בני נוער וצעירים בעיקר) לארגוני החבלה. אירועים המוניים כאלה, מצוינים סביב נושאים רבים, כולל מותם של 'שהידים'. כלומר שכל יום מימי השנה כמעט, יכול לשמש להתפתחות של אירוע שכזה. הדבר תלוי בהנהגת הארגונים ובנפח ההקשבה אליהם בקרב אוכלוסיית יעד לגיוס לוחמים חדשים. ברור אם כך, ששובם של אסירים רבים בעסקה לחילופי שבויים, יהפוך מיד לחגיגה ענקית.

      נפח החגיגה הזאת ותוצאותיה, יתרחב ככל שתגדל כמות האסירים שישראל תשחרר. השפעה נוספת על הכמות הזאת, יש לזמן שיחלוף עד שהממשלה תסכים לחתימה על העסקה. אבל כמו הקרנבל בפרנמבוקו, גם החגיגה הזאת תדעך כשהתושבים ישובו אל ביתם ואל מציאות החיים הקשה שבה שרויים מרבית תושבי הרשות הפלסטינית.

      להפיק את הלקחים מעסקת שליט

      דעת הקהל הישראלית מסוגלת לספוג קרנבל שכזה, ארוך ככל שיהיה. אולי נפגעי פעולות איבה יתקשו לקבל עסקה כזאת ובהחלט יש להקשיב לקולם. להקשיב אך להחליט בחיוב. יש אין ספור נימוקים המדגישים מדוע אין לחתום על עסקה המכילה בתוכה מחבלים רבים עם דם על הידיים. מול הנימוקים המדגישים מדוע אסור לחתום על העסקה עומד הצורך החיוני לשחרר את שליט והלקחים שיופקו מהעסקה לכשזו תתרחש.

      על העסקה הצפויה עתה, אין חולק. באשר ללקחיה צריך שיהיו כמה דברים ברורים: כל התמהמהות בחתימה על עסקה שכזאת, מעלה את מחיר השבוי או השבויים. מסתננים פלסטינים רבים שנכנסים לשטח הקו הירוק, נתפסים על ידי רשויות הביטחון. ישראל מחזיקה באלפי אסירים פלסטינים, שיכולים להיות קלף מיקוח כנגד כל שבוי. מעמדם כלל אינו משנה: כאלה המעורבים בפעולות איבה, אפילו קטלניות ביותר, מתכננים, מהנדסים, משגרי רקטות או סתם תצפיתנים. כולם יכולים להיות כלולים ברשימה עתידית לעסקת חילופין. עובדה זו אגב, יכולה להיות התשובה עבור שר הביטחון, בכל פעם שהוא מגמגם נוכח שאלת תיכוניסטים, באשר לדרך שישראל תנהג אם הם יפלו בשבי.

      קולם של המתנגדים לעסקה בממשלה, נובע בעיקר משיקולי ביטחון. "ביטחוניסטים" אלו, צריכים להרגיע את עצמם בגלולת משחק התפקידים: שיעמדו הם נוכח אפשרות של חטיפת בן משפחתם. שיקולי נזק עתידי מצד אותם מנהיגי ארגונים שישוחררו בעסקה, אינם ראויים להיות נימוקים רציניים. לתוך הריק של ההנהגה, נשאבים תמיד מפקדים אחרים, לעיתים אף קיצוניים יותר.

      עסקה כזאת, אפשר למנף בהמשך לפיתוח תהליכים חיוביים נוספים בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית בשני מחוזותיה. ראש הממשלה צריך להיות מסוגל להדוף כל התנגדות ולהביא את שריו לאשר עסקה, גדולה ככל שתהיה. קרנבל פרנמבוקו העזתי או הרמאללאי, יתפתח ממילא ויהיה אחד כזה, קטן באופן משמעותי אך שמח מאוד, גם במצפה הילה.