במאמרי הפרשנות בישראל העוסקים ביחסים המתוחים שבין ארה"ב לישראל, חסרה נקודה מרכזית. אחדים מהם מעלים את האפשרות שהנשיא אובמה חסר ניסיון ולכן נוטה לשגות בהתמודדותו עם המזרח התיכון. שאלה שבדרך כלל עולה היא: האם אובמה אינו מודע לכך שיביא אך ורק להקשחת העמדה הפלסטינית ויקשה על פתיחת השיחות? הסברים מעין אלה אינם לוקחים בחשבון את העובדה שאובמה בפירוש אינו נאיבי ומבין היטב מה הוא עושה, אף שלא קל תמיד להבין את מטרת פעולותיו.
כל המלצה באשר לאופן שבו ניתן להשיב את יחסי ישראל?ארה"ב למסלולם חייבת לאבחן בצורה נכונה מה בדיוק השתנה בצד האמריקאי. על מנת לעשות זאת יש להיחלץ מההקשר המוגבל של יחסי ישראל והפלסטינים, ולהביט באופן נרחב יותר על האופן שבו המדיניות האמריקאית ביחס לעולם משתנה תחת הנהגתו של הנשיא ברק אובמה.
רוברט קגן, אחד הפרשנים המובילים באמריקה לענייני יחסים בינלאומיים, ציין כי גם בעלות ברית אחרות של ארה"ב חוששות כי אובמה מחולל שינוי בקשריה של ארה"ב עם מדינות רבות כמו בריטניה, צרפת, יפן והודו.
כך, למשל, בשנת 2008 אמר אובמה כי על הודו לפתור את שאלת חבל קשמיר (שנמצא תחת ריבונות הודית) מול פקיסטן. שנה מאוחר יותר בירך הנשיא האמריקאי על התפקיד שממלאת סין בחצר האחורית של הודו.
בתוך כך, המקרה הבריטי הוא הדרמטי ביותר. בתחילת מארס 2010 מזכירת המדינה הילרי קלינטון הציעה בנאום בבואנוס איירס כי בריטניה תפתח בשיחות עם ארגנטינה בנוגע לעתיד ריבונותה על איי פוקלנד. היה זה שינוי דרמטי במדיניות האמריקאית, אשר עורר את זעמם של גורמים רבים בלונדון.
בעקבות התפנית במדיניות האמריקאית, דן הפרלמנט הבריטי בעתיד "היחסים המיוחדים" עם ארה"ב, וועדה פרלמנטרית בריטית אף קראה לממשלה לשקול מחדש את מידת שיתוף הפעולה הקרוב עם וושינגטון. עוד קודם לכן בחר הנשיא אובמה להתעלם מראש הממשלה הבריטי, גורדון בראון, אשר הגיש לא פחות מחמש בקשות להיפגש עימו בעת פתיחת העצרת הכללית של האו"ם בספטמבר 2009 - אבל נדחה על ידי וושינגטון פעם אחר פעם.
ישראל לא צריכה לחפש נחמה בצרותיהם של אחרים, אולם עליה להבין שהיא מהווה חלק מדפוס פעולה נרחב יותר. הנשיא אובמה לא רואה עצמו כמי שישנה את הסטטוס קוו בנושאים שוליים. התמקדותו בנושא ביטוח הבריאות בארה"ב, במקום במטרה בטוחה יותר כמו יצירת מקומות עבודה, היוותה חלק מחזונו השאפתני לחולל שינוי כולל בחברה האמריקנית. באופן דומה, במסגרת מדיניות החוץ שהוא מנהל, אובמה אינו מעוניין ללכת בעקבות היוזמות של קודמיו, אלא מבקש לעצב תוכנית משלו לעתיד העולם.
כפי שכתב רוברט קגן, אובמה משתחרר מתוכנית אסטרטגית גדולה בת 60 שנה שארה"ב אימצה בעבר, מתוך תקווה להחליפה במשהו חדש לגמרי.
לאן פניו של הנשיא?
מאז הנאום שנשא בקהיר ב?4 ביוני 2009, אובמה הבהיר כי בכוונתו לשנות באורח יסודי את מערכת היחסים בין המערב לעולם האיסלמי, וניתן להסיק שהוא רואה את עצמו כנושא שליחות היסטורית בעניין זה.
הוא קישר את פיגועי 11 בספטמבר למתחים ההיסטוריים בין המדינות האיסלמיות למערב שאותם, כך הסביר, ניצל ארגון אל קאעדה. דרך שינוי מערכת היחסים הזו אובמה מאמין שהוא גם מצמצם את המוטיבציה לבצע את הפיגוע הבא. בקיצור, לא תהיה זו הגזמה לומר שאובמה מאמין כי על ידי הקמת מדינה פלסטינית בהקדם האפשרי, הממשל שלו יביא גם לשינוי ביחסי המערב עם העולם הערבי ומדינות האיסלם. אם אכן כך הדבר, הרי שהקמת מדינה פלסטינית עשויה להיות חשובה יותר עבור הממשל האמריקני מאשר יצירת התנאים שיאפשרו לישראלים ולפלסטינים לדון בסוגיה בינם לבין עצמם. הנשיא קלינטון התנגד להצהרה חד?צדדית על מדינה פלסטינית בשנת 1999. האם זו תהיה מדיניותו של הנשיא אובמה ב?2011?
מהי תוכניתו הגדולה של ממשל אובמה עבור המזרח התיכון, מלבד מדינה פלסטינית? לא ברור. אבל גם אם בכוונת הממשל לארגן מחדש את מערכת היחסים עם בעלות בריתה של ארה"ב, אל למדינות ערב לחגוג באופן אוטומטי את הכיוון החדש שבו נעה המדיניות האמריקנית ביחס למזרח התיכון.
מי תהיה שותפתה העיקרית של ארה"ב בניסיונה להושיט יד לעולם האיסלמי? האם יהיו אלה בעלות הברית הוותיקות, כמו מצרים או סעודיה, או שמא תהיה זו שותפה אזורית חדשה?
מדינות המפרץ כבר הביעו דאגה עמוקה מהאפשרות שארה"ב תפתח על חשבונן מערכת יחסים חדשה עם איראן, אם ההנהגה האירנית תיעתר בשלב מסוים להצעת ההידברות של אובמה. הן יודעות שבראש סדר העדיפויות של וושינגטון עומדת השאיפה לנסיגה מוצלחת ושקטה מעיראק ומאפגניסטן.
כאמור, מה שחווה בוושינגטון ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לא היה בעיה אמריקאית?ישראלית טקטית גרידא, אלא תחילתו של שינוי אסטרטגי במדיניות החוץ של ארה"ב.
המתחים ביחסי ישראל?ארה"ב מהווים חלק משינוי גלובלי נרחב יותר שמניע הנשיא אובמה. אין זה מספיק לשוב לסיפורים על אודות בגין וקרטר, שמיר ובוש, ולהתאים את לקחי ההתנגשויות ביניהם למצב הנוכחי.
רק לאחר שיתבהר לאן מועדות פניו של אובמה, ניתן יהיה לשרטט מסלול חדש עבור ישראל, אשר יגן על האינטרסים שלה וייצור בסיס חדש לברית בינה לבין ארה"ב.