פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      המשבר עם ארה"ב חמור ממה שנדמה לכם

      הפרשנות המקובלת לפיה התמיכה בישראל נחלשת בגלל שיקולים פוליטיים של אובמה, מופרכת, שכן מעמדה של ישראל מתערער בקרב שכבות רחבות הרבה יותר של הציבור האמריקאי

      אסור שהתמיכה הנלהבת שקיבל ראש הממשלה בנימין נתניהו בועידת אייפק בשבוע שעבר, וגם לא מכתב התמיכה בישראל ששלחו השבוע שליש מחברי בית הנבחרים לנשיא אובמה, ייצרו טעות אופטית: משהו חמור קורה ביחסי ארה"ב וישראל.

      הסקרים משקרים?

      זה אינו מאבק בין שני אנשים, אובמה ונתניהו, כפי שהתקשורת הישראלית אוהבת להציג את העניין. מדובר בתהליך עמוק הרבה יותר המתרחש בארה"ב. תהליך שהפרשן הפוליטי הבכיר ביותר בארה"ב, תום פרידמן מן הניו-יורק טיימס כינה ביום א' "תזוזה טקטונית" tectonic shift)). מושג שבו משתמשים לתאר תזוזה של יבשות על קרום כדור הארץ; שינוי עמוק, מהותי וקריטי כזה משאיר אותותיו לזמן ארוך.

      סקרי דעת הקהל האחרונים שנעשו בארה"ב ביוזמת ארגונים פרו-ישראליים, לא עמדו על התזוזה המסוכנת הזאת. הפרוייקט הישראלי, ארגון העושה עבודת הסברה מצויינת למען ישראל, טען באחרונה, כי לעומת שמונה אמריקאים התומכים בישראל רק אחד תומך בפלסטינים.

      אפילו סקר גאלופ בראשית מרץ הראה, כי התמיכה בישראל נשארה גבוהה, ישאל תופשת את המקום החמישי בין מדינות העולם במידת הפופולריות בקרב הציבור האמריקאי, אחרי קנדה גרמניה, בריטניה ויפן.

      נשארנו עם הרפובליקנים

      זה אולי נכון, אבל זהו המשטח העליון של התמונה. בדיקה עמוקה יותר חושפת גם תופעה נוספת: ישראל שזכתה בעבר לתמיכה חוצת מחנות פוליטיים בארה"ב, נעשתה נושא המפריד בין הרפובליקנים לביו הדמוקרטיים. אצל הציבור התומך ברפובליקנים היחס אליה השתפר, אבל בקרב בעלי הדעה הדמוקרטית הוא הורע מאוד. זה כשלעצמו אינו מצב בריא, על אחת כמה וכמה מכיוון שהדמוקרטים נמצאים עתה בשלטון. לשון אחרת, מעמדה של ישראל מתדרדר לא רק אצל האיש אובמה או יועציו היהודים, כפי שאוהבים לתאר זאת בארץ, אלא בקרב הציבור הדמוקרטי הרחב.

      סקר שנערך בשבוע שעבר על ידי מכון סקרי דעת קהל מוערך, זגבי אינטרנשונל, (Zogby International) מציג נתונים רבים בנושא. הנה שלושה: התמיכה בישראל ב-2010 נשארה עדין גבוהה מאוד בהשוואה לתמיכה בפלסטינים. 65 אחוזים תומכים בישראל ורק 21 אחוזים בפלסטינים, אם כי היא ירדה בהשוואה ל-2009 - אז תמכו בישראל 71 אחוזים.

      אבל כיצד מתפלגת התמיכה הזו בין המחנות הפוליטיים? 92 אחוזים מן הרפובליקנים תומכים בישראל, לעומת זאת בקרב הדמוקרטים התמיכה אינה עולה על 42 אחוזים בלבד. הפער עמוק עוד יותר ביחס לביבי נתניהו: 84 אחוזים מקרב המצביעים הרפובליקנים תומכים בו לעומת 20 אחוזים בלבד בקרב הדמוקרטים.

      שינוי דרמטי וחשוב

      השינוי הדרמטי הזה היה אולי לא כל כך חשוב אילו הסיכסוך הישראלי-פלסטיני היה נתפש בעיני האמריקאים עניין שולי. זה מה שמנסים לטעון פרשנים ישראליים שאומרים שבסך הכל אובמה עסוק בעניינים אחרים, הרבה יותר בוערים. לא כך. יש הסכמה כללית, חוצת מפלגות, שלסיכסוך הישראלי פלסטיני יש השפעה שלילית מסוכנת על מעמדה של ארה"ב בעולם, ולכן המימשל חייב לטפל בבעיה. תחושת הדחיפות שמקרין הבית הלבן מאז נצחונו הגדול בקרב על הרפורמה בבריאות אכן משקפת את דעת הקהל האמריקאית.

      ולא במקרה, כשקרוב לרבע מיליון חיילים אמריקאים נלחמים בשתי מלחמות במזה"ת, אין זה מפתיע שאפילו הפנטגון - מעוז התמיכה הכי חשוב לישראל בארה"ב – טוען כי היחס המועדף לישראל מזיק לאינטרסים של ארה"ב באיזור, ומחריף את הסכנה לגורלם של החיילים האמריקאים שם.

      לכן אין זה פלא שגם בקרב היהדות האמריקאית מתרחש שינוי, עדין לא טקטוני, אבל שינוי עמוק. אי אפשר לחוש בו כשמבקרים בוועידת אייפק ומתפעלים מאהבת ישראל הכובשת של חברי הארגון ומהיכולת הארגונית המדהימה שלו. אבל אסור להתעלם מתהליכים שכבר אינם תת-קרקעיים.

      סקר מיוחד בקרב יהודי ארה"ב שנערך החודש על ידי חברת גרסטיין(Gerstein/Agne) גילה, כי 82 אחוז מהם תומכים במעורבות עמוקה יותר של המימשל בסיכסוך ולא פחות מ-66 אחוזים תומכים בעמדה אקטיבית כזו. שניים מתוך כל שלושה מביניהם תומכים בכך שארה"ב תפעיל לחץ על ישראל כדי להשיג את ההסכם המיוחל. (83 אחוזים תומכים בהפעלת לחץ על שני הצדדים).

      המסקנה ברורה. הפרשנות המקובלת בארץ היא שהתמיכה בישראל נחלשת בגלל שיקולים פוליטיים של הנשיא אובמה, ושהשינוי האידיאולוגי מתרחש רק בקרב חוגים ליברליים קיצוניים, בקמפוסים האקדמיים, בקרב אנשי התקשורת הליברליים, קבוצות אמנם חשובות, אך קטנות.

      זוהי מסקנה מופרכת. מעמדה של ישראל מתערער בקרב שכבות רחבות הרבה יותר של הציבור האמריקאי. מה שקרה בקמפוס הרדיקלי של ברקלי יקרה מחר גם באוניברסיטות אחרות בקליפורניה ומחרתיים גם בחוף המזרחי. מה שמופיע היום בניו יורק טיימס יופיע מחר גם בעיתוני שדה באמריקה התיכונה.
      כדי להתמודד עם השינוי העמוק המתחולל בארה"ב צריך, ראשית לכל, להודות בקיומו ושנית, להבין את הגורמים לו. זעקה "העולם נגדנו", או הצגת השינוי כהצלחת התעמולה האנטי ישראלית מרחיקים מן האפשרות להתמודד באופן יעיל עם שנוי הטקטוני הזה.


      * פרופ' יורם פרי עומד בראש Gildenhorn Institute for Israel Studies, University of Maryland.