קהל של כ?10,000 איש הצטופף כדי לשמוע את השידור החוזר: ירושלים היא בירת ישראל ואנחנו ידידים טובים של ארה"ב למרות כל המחלוקות. המון כבוד. המון חיבוקים. אין סוף מחיאות כפיים בעמידה. שנה אחר שנה מונים את הסנאטורים שהגיעו (60 באו השבוע!) ואת חברי בית הנבחרים (אי אפשר לספור), ומשחררים אנחת רווחה: עוד איפא"ק חי.
כל זאת - למרות המשבר של השבוע שעבר והמילים הקשות שנאמרו בוושינגטון ובירושלים, למרות דברי הגנרל פטראוס, למרות ג'יי סטריט, המציב חלופה ליברלית ומתונה למדיניות הימנית והשמרנית של איפא"ק, ולמרות הביקורת הגוברת על הארגון, ששיאה בספרם המשותף והבעייתי של הפרופסורים סטפן וולט וג'ון מירשהיימר, הטוען כי הארגון מוביל את ארה"ב להחלטות הנוגדות את האינטרס שלה, ובטווח הרחוק - גם את האינטרס האמיתי של ישראל.
השדולה הפרו?ישראלית החזקה בעולם נתפסת כשדולה הפוליטית החזקה בעולם. בשנה הבאה היא תחגוג מלאות לה 60 שנה, אך האמת היא שאיפא"ק היתה, במשך עשרות שנים, שדולה צנועה, שהפכה כלי פוליטי משמעותי רק עם כניסתו של תום דיאן לתפקיד המנכ"ל ב?1980.
ב?30 השנים האחרונות הפכה איפא"ק לארגון היהודי החשוב באמריקה ולגורם המסוגל לשנות החלטות. משדולה שפעלה אל מול הקונגרס היא הפכה לשדולה הפועלת אל מול הממשל, ובכך גרמה לביקורת לא מועטה על כך שהיא מעורבת בניגודי אינטרסים. האשימו אותה בהחזקת "ספרים שחורים" נגד חברי קונגרס שהעזו להצביע בניגוד לדעתה.
היתרון של איפא"ק טמון ברלוונטיות של השדולה. ארגונים יהודיים רבים נולדו במחצית הראשונה של המאה ה?20, ומטרתם היתה לאפשר ליהודי אמריקה להשתלב בחברה הלא?יהודית או להקים חלופות למערכות שלא התירו ליהודים לקחת בהן חלק (מועדוני חברים, למשל). מטרה נוספת היתה לסייע לישראל ומטרה שלישית היתה לסייע לפתיחת שערי בריה"מ להגירה יהודית.
כל המטרות המקוריות הושגו. ארגונים כמו הוועד היהודי אמריקני, הקונגרס היהודי אמריקני, המגבית היהודית המאוחדת, הקונגרס היהודי העולמי ואחרים אמנם הפכו סיפורי הצלחה, אך התרוקנו מיעדיהם.
מאז שנות ה?60 השתלבו יהודי אמריקה במערכות השלטון עד כדי הפיכתן מושא ביקורת על העדפת יתר. הם ממלאים תפקידים מרכזיים ברשות המחוקקת וברשות המבצעת, והדבר האחרון שהם זקוקים לו הוא ארגונים שיעמדו על זכותם להשתלב בחברה האמריקנית. ישראל אינה זקוקה לסיוע הכספי של יהודי אמריקה, והסכום הפעוט שהפדרציות היהודיות מעבירות לישראל, באמצעות הסוכנות, הפך, בעשרות השנים האחרונות, לדרך היחידה שבה מצליחה המגבית להשיג תרומות לקיום השוטף של פעילות הפדרציות בצפון אמריקה.
איפא"ק עדיין רלבנטית
כתוצאה מכך, מה שקורה לרוב הארגונים היהודיים (מלבד לשלושת הזרמים הדתיים המספקים שירותי דת) הוא שעליהם להמציא את עצמם מחדש או להתנוון. הקונגרס היהודי האמריקני מתנוון לו בשקט. המגבית היהודית ואיחוד הפדרציות הקימו ארגון משותף שכשל, ואילו לארגון הבונדס אין הצדקת קיום.
איפא"ק נותרה רלבנטית. יש לה מטרה - לקדם את האינטרסים של ישראל בארה"ב. היא נאבקת נגד מגמות הפוכות, ולארגון שנאבק יש אפשרות לגייס חברים. חברים בה ותיקים לצד צעירים. תקציבה אינו גדול במיוחד, ויתרונה הגדול הוא בהבנתה את המערכת הפוליטית האמריקנית וביכולתה לנצל את חוקי מימון הבחירות בדרך ההופכת חלק ניכר מחברי הקונגרס (בעיקר בסנאט) לתלויים בה או לחוששים מפניה. היא הצליחה להפוך לארגון מאיים, הגורם למחוקקים ולמחליטים להשתתף באירועיה, לחתום על המכתבים המרובים שהיא יוזמת, ולהפחיד אישים וגורמים בממשל המעלים בדעתם ללחוץ על ישראל.
יו"ר הארגון נבחר מדי שנתיים, ואין לו כל חשיבות. איפא"ק משתדלת לבחור אדם שהוא איש מפלגתו של הנשיא, אבל מדובר, תמיד, במיליונר מתנדב, אשר כמעט אף פעם איננו חי בוושינגטון, ולכן השפעתו על השדולה ועל פעילותה - אפסית. השליטה נמצאת בידי הביורוקרטיה הארגונית, וזו, בדרך כלל, נוטה מאוד ימינה וששה אלי קרב עם הממשל תוך הפעלת הקונגרס. כאשר יש תמימות דעים בין ממשלת ישראל לממשל האמריקני נכנסת השדולה ללחץ, משום שהיא מאבדת את הצדקת קיומה. לעומת זאת, כאשר מדובר בעימות בין ממשלת ימין בישראל לבין ממשל אמריקני המנסה לקדם מהלכי שלום, איפא"ק מגייסת אנשים, משאבים, חותמי עצומות ומכתבים, ומשתדלת לכופף את ידי הממשל.
איפא"ק איננה ארגון יציג של יהודי ארה"ב. בשעה שיש בה דומיננטיות רפובליקנית, כ?80 אחוזים מיהודי אמריקה הם דמוקרטים. היא חשה עצמה כשגרירה האמיתית של ישראל בארה"ב, ולא אחת גם נכנסת לעימותים קשים עם השגרירות, כאשר האחרונה מבקשת לקדם תהליך מסוים, ואיפא"ק משוכנעת כי זה מנוגד לאינטרס האמיתי של ישראל. כך, למשל, סיכלה איפא"ק סיוע כספי מיוחד לישראל לפני יותר מעשר שנים, רק משום שהיה כרוך בסיוע מיוחד למצרים. ממשלת ישראל ניסתה, ללא הצלחה, לשדל את איפא"ק לוותר, ובסופו של דבר נאלצה דווקא ישראל לוותר על הכסף.
כיוון שרוב יהודי אמריקה רחוקים מאד מהמטרות הימניות של איפא"ק, לא היה קשה במיוחד להקים שדולה פרו?ישראלית אך פרו?שלום בשם ג'יי סטריט. איפא"ק רואה בארגון זה, שהוקם לפני יותר משנה ואשר זוכה למספר גדול של חברים ולסיוע כספי נכבד, תחרות מסוכנת, והיא מנסה לעשות כל שביכולתה כדי למנוע את צמיחת הארגון המתחרה (כולל שכנוע בכירים בירושלים שלא לפגוש חברי קונגרס שהגיעו לאחרונה לביקור בישראל בחסות ג'יי סטריט).
המשבר בין ישראל לארה"ב העניק חיים מחודשים לאיפא"ק, ושום דבר לא יכול היה להוות רקע מוצלח יותר לוועידה השנתית. משברים ופתרונם המוצלח הם סם החיים שלו. איפא"ק, הארגון היהודי הרלבנטי ביותר, והמהווה מודל חיקוי לגורמים שונים (בעיקר ערבים) בעולם, נאבק היום אל מול גלי ביקורת בתוך הקהילה היהודית האמריקנית ומחוצה לה. ממשלת ימין שאינה מוכנה לשלם את מחיר המינימום לשלום ואשר ממשיכה בתנופת ההתנחלויות, היא הסיכוי הגדול של השדולה להתחזק, גם אל מול גלי הביקורת הללו.