המתיחויות האחרונות בין ממשל אובאמה לממשלת ישראל הולידו שמועות שלפיהן ארה"ב סבורה ש"חוסר הגמישות" הישראלי בתהליך השלום מסכן את חייליה בעיראק ובאפגניסטן. מכיוון שכך, טוב עשה ראש הממשלה נתניהו כשהחליט לדבר על הקשרים האסטרטגיים בין ישראל לארה"ב במהלך נאומו באיפא"ק. המקור של אותה שמועה לא היה הגנרל דיוויד פטראוס, ראש הפיקוד המרכזי של צבא ארה"ב שהופיע בפני ועדת הכוחות המזוינים של הסנאט ב?16 במארס. בהופעה זו, בסך הכל ציין הגנרל, בעמוד 12 של עדותו, ש"המתיחות בין ישראל לפלשתינים לעיתים מתפתחת לאלימות...", והוסיף כי מצבים כאלו "מלבים תחושות אנטי?אמריקניות". כלומר, עדותו של פטראוס לא הגדירה את ישראל כסיבה לסיכון חייליה, אלא דווקא את התפרצותה של אינתיפאדה שלישית מגובה בהסתה אנטי?אמריקנית.
עם זאת, הרעיון שלפיו ישראל מסכנת כוחות אמריקניים החל להתפשט בוושינגטון. ב?14 במארס נשאל דיוויד אקסלרוד, יועצו הפוליטי של אובאמה, על ידי ג'ייק טראפר, כתב האי.בי.סי בבית הלבן, אם "סוגיית הבנייה" הישראלית מסכנת את חייהם של כוחות צבא אמריקניים. כאשר אקסלרוד סירב לענות, התעקש טראפר וחזר על השאלה. ללא ספק, הדבר מעיד עד כמה עמוק חדרה התפיסה הזו בקרב כתבים פוליטיים בוושינגטון.
פטראוס לא היה המקור. הפובליציסט ג'פרי גולדברג כתב בטור שהופיע ב"The Atlantic Monthly" שהקישור בין רמת שלמה לכוחות האמריקניים במזרח התיכון נולד בדיווחי העיתונות הישראלית על פגישת ראש הממשלה נתניהו עם סגן הנשיא ביידן. לשכתו של סגן הנשיא הכחישה בפני גולדברג את הדיווחים הללו. אולם, ההשפעה המצטברת של שמועות מסוג זה היא הצגתה של ישראל כנטל אסטרטגי, והן נפלו על קרקע פורייה.
בעלת ברית יקרת ערך
בחינה היסטורית של טענה זו מראה שהיא מופרכת לחלוטין. לדוגמה, באוגוסט 1966 הצליח המוסד לגייס טייס של חיל האוויר העיראקי שהטיס את מטוס המיג 21 שלו לישראל. ישראל שיתפה את וושינגטון במידע המודיעיני על המטוס, מידע אשר התברר כבעל ערך רב לארה"ב משום שמטוס זה היה כלי הנשק המרכזי של חיל האוויר של צפון וייטנאם. בשנים שלאחר מכן ישראל סיפקה מערכות נשק סובייטיות שלמות לאמריקנים, החל מארטילריית 130 מ"מ ועד לטנקי T-72. הגנרל ג'ורג' קיגן, לשעבר ראש המודיעין של חיל האוויר האמריקני, צוטט ב"ניו יורק טיימס" ב?9 במארס 1986 באומרו שארה"ב לא היתה מסוגלת להשיג את המידע המודיעיני שקיבלה מישראל, גם לו היו לה "חמש סוכנויות סי.איי.אי".
גם לאחר המלחמה הקרה המשיכה ישראל להיות בעלת?ברית חשובה. לדוגמה, ב?2007 חשף השגריר האמריקני בישראל שהכוחות המזוינים האמריקניים עושים שימוש בטכנולוגיה ישראלית בעיראק על מנת להגן על עצמם מפני מטעני צד אשר גרמו למספר ההרוגים הגדול ביותר בעיראק. כלומר, ישראל סייעה בהצלת חיילים אמריקנים בעיראק.
לפני כשלוש שנים אמר ראש הפיקוד האירופי, הגנרל בנץ קראדוק, בפני ועדת הכוחות המזוינים של בית הנבחרים ש"במזרח התיכון, ישראל היא בעלת הברית הקרובה ביותר של האמריקנים". בוועידת איפא"ק גילה ראש הממשלה כי ישראל משתפת כיום את ארה"ב "בכל אשר אנו יודעים על האויב החדש".
לעיתים, כאשר מדינות כמו ישראל וארה"ב נקלעות לחוסר הסכמה דיפלומטי, נוטה התקשורת באופן טבעי לחפש את הדרמה. נאומו של ראש הממשלה נתניהו באיפא"ק היה צעד מצידה של ישראל שמטרתו לוודא שחוסר ההסכמה בעניין ירושלים לא יגלוש לתוך התחום של השותפות האסטרטגית בין שתי המדינות. עתה מוטלת על הנשיא אובאמה האחריות לרסן את המתיחות מול ישראל כדי למנוע איום על קשרים אסטרטגיים הבנויים על אינטרסים ארוכי טווח שתרמו באופן משמעותי לביטחון שתי המדינות.