וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

העליון: תישמר פרטיותם של הטוקבקטיסטים

גלעד גרוסמן

25.3.2010 / 22:29

שופטי בית המשפט העליון קבעו בהחלטה תקדימית כי לא ניתן לחייב ספקית אינטרנט לחשוף זהותו של גולש לצורך תביעה אזרחית. "האנונימיות היא חלק חשוב מזכות הדיבור"

"מה יש בהן, בתגוביות (טוקבקים) ובתגובות הנגד להן, שכה מלהיט את היצרים ומרבה את סערת הרגשות, אף כשמדובר ברוב מהומה על לא מאומה, לא אדע" - כך כתב היום (חמישי) שופט בית המשפט העליון, אדמונד לוי, בפסק דין שבו קבעו שופטי ביהמ"ש כי לא ניתן לחייב ספקית אינטרנט לחשוף זהות של גולש לצורך תביעה אזרחית.

בית המשפט דן בערעור שהגיש מטפל אלטרנטיבי במחלות עור נגד החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט המחוזי קבע בזמנו שאין לחייב את ספקית האינטרנט ברק אי.טי.סי למסור לו את זהותו של גולש, שלטענתו הוציא את דיבתו רעה בפורום באינטרנט. מדובר בסוגיה משפטית שזוכה להתייחסויות שונות בערכאות נמוכות יותר, אולם לראשונה מתייחס לכך גם העליון.

בפסק הדין כתב השופט אליעזר ריבלין, כי האנונימיות היא חלק חשוב מזכות הדיבור, ולעתים היא אף חלק מהמסר עצמו. "טלו מיחיאל די-נור את הפסבדונים ק. צטניק (כינוי לאסיר במחנה ריכוז), ונטלתם מיצירתו חלק חשוב מן המסר. טלו מאמיל אז'אר את שם-העט רומן גארי, ומנעתם ממנו את הבחירה להסיר מיצירותיו המאוחרות את המוניטין של יצירותיו המוקדמות. ודאי לא באתי לומר כי קיימת שקילות בין ענקי הרוח שבחרו לעצמם פסבדונים לבין כותבי התגוביות – בין 'אחד העם' לבין 'אחד שיודע' – אך מחשיבותה של המסכה כחלק מחופש הביטוי לא נוכל להתעלם", כתב השופט בפסק הדין.

חופש הביטוי מתיר גם וולגריות

ריבלין התייחס בפסק הדין גם לניסוחים של טוקבקים. "אם לומר את המעט, הרי שבתרבות המקומית לא תמיד שולטים בז'אנר זה – הלשון הצחה, הניסוח הרהוט והמסרים המעודנים. חלק ניכר מהפרסומים נושא במקומותינו אופי וולגרי ובוטה, וישנו פער בולט בין הנחרצות של הדעות המבוטאות לבין התשתית התומכת בהן. אולם בכל אלה אין כדי לשמוט את הערך החוקתי העומד ביסוד השיח הזה". לדבריו, דווקא "הדברים בוטים, גסים וחסרי-טעם, המעוררים תחושה של גועל ושאט-נפש", הם אלה שעליהם מגן חופש הביטוי, כיוון ש-"דברי-נועם, הערבים לאוזן והקלים לעיכול, אינם זקוקים להגנה".

אולם השופט הבהיר שהאנונימיות באינטרנט נשענת על זכויות יסוד חשובות, אך היא זכות מוחלטת, וכי אין לפגוע בשמו הטוב של אדם בחסות האנונימיות. "האינטרנט אינו 'מערב פרוע' ואין לראות בו מסגרת שבה אין דין ואין דיין", הזהיר.

מכיוון שאין עדין חוק מוסדר בנושא, סבר השופט ריבלין שמדובר בשאלה משפטית המערבת שיקולים כבדי משקל. בית המשפט המחוזי בחיפה הציע לתובע לתבוע את פלוני, אולם החוק בישראל אינו מתיר להגיש תביעה נגד אדם שזהותו אינה ידועה, כאשר השופט ריבלין בוחר במונח "רן דן" כמקבילה למושג "ג'ון דו" באנגלית. לפיכך דחה ריבלין את ההצעה הזאת, וגם את הבקשה לחייב את הספקית, שאינה בגדר נתבעת, לחשוף את זהותו של הטוקבקיסט עוד טרם הגשת תביעה נגדו.

השופט אליקים רובינשטיין סבר מנגד, בדעת מיעוט, כי כאשר תובע מראה שבידיו תביעה טובה נגד גולש אנונימי, כלומר תביעה שאם זהות הגולש היתה ידועה היא היתה מתקבלת, בית המשפט צריך להורות על חשיפת זהותו של הטוקבקיסט.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully